סיפור לסוכות: אתרוג של אמונת חכמים – אתרוגו של מרן הרב עובדיה יוסף

המעשה, שאירע בימי צעירותו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א. יעיד אף הוא כאלף עדים על כוחה של אמונת חכמים, כמו גם על הערצתם של עולי פרס למרן, מאז ומעולם.

הדבר אירע ביום הושענא רבא, אחרי תפילת מוסף, מתפללי בית הכנסת "בורוכוב" שבשכונת הבוכרים לא מיהרו ללכת לבתיהם. אמנם עייפים היו, לאחר לילה ארוך של לימוד תורה, אך בבית הכנסת נערכה מכירה מרתקת, שאיש לא יכול היה להישאר אדיש לגביה.

מרן יושב במקומו הקבוע, פניו מאירות כחמה, ראשו עטור בטלית, והוא שקוע בלימוד תורה, כבכל רגע ובכל שעה מחייו.

והנה, הגבאי עולה אל התיבה, אוחז בידיו אתרוג יפהפה, מהודר בתכלית ההידור, ומפיו נשמעת ההכרזה הנרגשת הבאה: "מורי ורבותי! האתרוג שאני אוחז בידי, הוא אתרוגו של חכם עובדיה! הריני להודיעכם, כי מי שיציע את הסכום הגבוה ביותר, יזכה באתרוגו של הרב, וההכנסות קודש לטובת בית הכנסת". "ומי שיזכה באתרוגו של חכם עובדיה", "בעזרת ה', יהיה לו בן תלמיד חכם גדול, אולי אפילו גאון כמו חכם עובדיה..."

התרגשות חלפה בקהל, המתפללים, בני עדת פרס ברובם, העריצו את מרן הערצה גמורה. אמנם מרן היה באותה עת צעיר לימים, כבן שלושים וחמש, אולם כבר אז הלכו אחריו תלמידיו באש ובמים.

המכירה

איש מן המתפללים לא נחשב לעשיר או אמיד, ותושבי ירושלים של אותם ימים סבלו דווקא מעוני וממחסור, אולם הדבר לא הפריע להם לעשות כל מאמץ על מנת לזכות באתרוג המופלא. "עשר לירות!" הכריז, "עשרים לירות!" הכריז חברו. ואילו השלישי הגביה את המחיר לשלושים לירות! סכום עתק באותם ימים.

הגבאי אוחז באתרוג היקר, כשהוא מדרבן את הקהל "נו, מורי ורבותי. כל המוסיף – מוסיפים לו! כן ירבה וכן יפרוץ. רבותי, הלא מי שיזכה באתרוג של הרב, יזכה לבן תלמיד חכם!"...

לאחר דקות ארוכות הסתיימה המכירה, כשידו של אחד המתפללים, צורף ושמו מאיר, על העליונה. הוא נמנה על שומעי לקחו הנאמנים של מרן, והיה מוכן לשלם עבור אתרוגו כמעט כל הון שבעולם אכן, מחיר יקר שילם. שלוש משכורות חודשיות שלשל מכיסו לידו של הגבאי!

"זכיתי! זכיתי!" הרהר מאיר הצורף בדמעות, ואצבעותיו רעדו כאשר הגבאי העביר לידיו את האתרוג עליו בירך מרן במשך ימי חג הסוכות. הוא נשק לאתרוג בחיבה, כפי שמנשקים טלית ותפילין, ובהרימו את עיניו המלאות מדמעות לשמים מלמל תפילה חרישית: "ריבונו של עולם, תזכה אותי בבן תלמיד חכם! אנא, ריבונו של עולם בבקשה"...

אמונת החכמים לא הכזיבה

אתרוגו של מרן הובל אחר כבוד לבית המשפחה, ושם קיבלה אותו אם המשפחה לידיה האמונות. בחרדת קודש רקחה ממנו מרקחת נפלאה, וכל בני המשפחה התייצבו, לברך על האתרוג בכוונה מרובה. אמונת חכמים מילאה את ליבם.

ואכן, אמונת החכמים לא הכזיבה. שנה בדיוק וביום הושענא רבא, היום בו נרכש האתרוג המופלא, נולד בן נוסף למשפחה. שמו נקרא בישראל, "עובדיה", על שמו של מרן הנערץ...

עובדיה זה, היה לילד פלא. הוא הצטיין בלימודיו, והרנין את לב הוריו ומוריו. לאחר נישואיו התיישב על התורה ועל העבודה, וכעבור זמן מה ניגש למבחני הרבנות והדיינות. הוא עבר אותם בהצטיינות, ואם לא די בכך, הרי שאת מבחני הדיינות צלח בפרק זמן קצרצר ובלתי ייאמן של שנתיים בסך הכל!

תפילתו של האב התקבלה, עובדיה מכהן כיום כדיין מוערך באחת הערים החשובות בארץ ישראל... (סיפורים מבית אבא)