"רק לא עכשיו" – הבעל שדחה שנתיים את הסמינר: סיפור על דחיית התשובה

עשה לך תיבת עצי גופר (ו יד)

הרבה רווח והצלחה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו: 'מה זאת לך?' והוא אומר להם: 'עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם' אולי ישובו'. (רש"י).

אנו עדים שאנשים רבים העומדים בכל ניסיונות קשים, ולעיתים כפסע ביניהם לבין החזרה בתשובה, אך השטן עומד על המשמר, מחפש את הפרצות ומשקיע את כל כוחותיו להניאם ממחשבתם מחשש שגם הם יעזבו את עולם התהו, עולם הנאות העולם הזה, ויעברו לעולם התשובה.

ב"ה, זוכים אנו לחזות במראה מרנין שבו רבים האנשים המבקשים לשוב אל ה'. אך, לפעמים, צריך להיזהר פן יהיה מאוחר מדי.

סיפור

סיפר הרה"ג ניסים יגן זצ"ל, לפני שנים מספר קיבלתי טלפון מאישה בשם חנה תושבת הקריות. וביקשה ממני לרשום אותה את בעלה ושלושת ילדיה לסמינר שיתקיים בקרוב.

ושלחה לי שיקים ואני ביצעתי את ההרשמה, אולם בסופו של דבר אף אחד מבני משפחתה לא השתתף בסמינר, והאישה התקשרה והסבירה כי בעלה היה במילואים...

מאז, במשך השנתיים הבאות – חזר על עצמו המאורע שוב ושוב. בכל פעם ביקשה האישה שארשום אותם ובכל פעם ביטלה את השתתפותם ברגע האחרון בתירוצים שונים...

ניכר היה כי בעלה מתחמק באופן שיטתי מלהשתתף בסמינר, כפי הנראה בשל החשש פן יושפע מהדברים ויאלץ לשנות את דרכו...

והנה, לאחר שנתיים נראה היה כי בני הזוג עומדים להגיע לסמינר, והפעם ברצינות. האישה התקשרה אלי ביום שבו אמור הסמינר להיפתח, סיפרה לי כי המזוודות כבר ארוזות, וביקשה שארשום אותם באופן דחוף לסמינר הנוכחי שהיה מיועד ל-500 איש, והתקיים במלון "המלך שאול" באשקלון.

אך כעת התעוררה בעיה ...התברר, כי התפוסה במלון מלאה, ולא נותרו חדרים. הסברתי לאישה את המצב. סיפרתי לה כי ישנן משפחות רבות שנמצאות בעמדת המתנה. אולם היא פרצה בבכי ואמרה "כבוד הרב, עד שבעלי מוכן להגיע לסמינר, עכשיו אדחה בגלל חוסר מקום?!"

החלטתי לעשות צעד של מסירות נפש. לי ולמשפחתי הוקצו שני חדרים במלון. לאחר שהתייעצתי אם רעייתי שהביעה מיד את הסכמתה – הודעתי לאישה כי תוכל להגיע עם בני משפחתה ולהיות בשני החדרים שהוקצו לי, בעוד שאני אישית סומך על הקב"ה שידאג לי.

לאחר שהודעתי לאישה על החלטתי – ניגשתי לבעל המלון ושאלתיו האם יוכל למצוא עבורי ועבור בני משפחתי מקום כלשהו לישון. הוא הסביר לי שלצערו אין שום מקום שיוכל להעמיד לרשותי. אולם הוא בשמחה יוכל לאפשר לי לישון על גבי מזרונים בקראוונים שמוצבים בחצר המלון ומיועדים לאחסנת ציוד.

אמרתי בליבי, כדי להחזיר בן אדם נוסף בתשובה – הכל כדאי. בדקתי את המקום גיליתי שהמקום נודף ריח צחנה כתוצאה מפגרים של עכברים שפזורים בשטח. וגם מקומם של העכברים החיים לא נפקד. ואגב, מוכרח לציין, כי מיד שנכנסתי אל הקראוון – ברחו העכברים, כי פחדו שאחזיר אותם בתשובה ...אתם מבינים? עכברים – בורחים ...מי שמפחד לחזור בתשובה הוא פחדן כמו עכבר... מי שגבר מוזמן לבוא ולהתמודד עם האמת!

קבלתי על עצמי לעשות את הימים בתוך ריח הצחנה הנורא, אולם בסופו של דבר, לצערי, לא היה בכך צורך. שעתיים לאחר שיחתי הראשונה עם האישה הצפונית – היא שבה והתקשרה, הפעם להודיע כי בעלה כבר לא יגיע לסמינר.

"לא הייתה לו זכות לחזור בתשובה!" – יבבה האישה וסיפרה כי זה עתה הוא נהרג בתאונת דרכים בכביש החוף בדרכם אל הסמינר, בעוד שאר בני המשפחה יצאו בלא פגע...

אתם שמים לב, אחים יקרים? כשבשמיים ראו שהיהודי הזה לא רוצה לחזור בתשובה במשך שנתיים.

כבר לא תינתן לו הזדמנות נוספת לחזור בתשובה ...ואכן, גם אחרי שהוא כבר החליט לעשות את הצעד הראשון ולהגיע לסמינר – מנעו ממנו את הדבר משמיים, והוא מצא את מותו בצורה כה טרגית!!

וזו אולי ההזדמנות לומר לאותם אנשים המתכננים לחזור בתשובה ביום מן הימים, אך טוענים ש"עכשיו זה לא הזמן".

בעזרת השם, בעתיד הם יתפללו במנין ואף ישתתפו בשיעור קבוע. גם האישה תתחזק יחד איתם אבל... "רק לא עכשיו". זו בדיוק טענת היצר הרע המבקש לדחות ולדחות עד שבסופו של דבר כבר אי אפשר לחזור בתשובה.

על כן כדאי לנצל את ידו המושטת של הקב"ה אליכם, והיו גיבורי חיל וקבלו עליכם עכשיו...תשובה! (ברכת דוד)