הכליה שלא הגיעה – ריקוד השמחה של רבי ראובן קרלנשטיין

פעם חלה המגיד מישרים, הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, בכליותיו והוכרחו להשתיל בגופו כליה. בני משפחתו של הגאון עשו את מיטב מאמציהם לקבל השתלת כליה עבורו. והוא, עם צערו הנורא, התאזר והתגבר כארי בעבודתו בשמחה, ולא הניח לעצב כל שהוא לקנות שביתה בליבו הפועם כל כולו באהבה והתחזקות באמונתו יתברך.

לאחר המתנה ממושכת של כשנתיים ומחצה ותוחלת ללא תקווה, הוחלט להרחיק מניו יורק ולנסוע לצד השני של ארה"ב לבית רפואה בקליפורניה ולנסות להשיג שם כליה.

סיפר אחד מהרבנים שהתלוו עם הרב: 'זכיתי לנסוע עם הגאון רבי ראובן לעיר סן פרנסיסקו בקליפורניה. הייתה זו נסיעה ממושכת של שש שעות טיסה מניו יורק.

הגענו לשדה התעופה בקליפורניה בשעה עשר וחצי בערב ומשם נסענו כמה שעות אל בית הרפואה.

בבוקר, כשהגענו ליעד, שני שוטרים המתינו לנו ומסרו לנו הודעה דחופה מאוד לצלצל לביתנו בניו יורק. קל לתאר את הצמרמורת שהרגשנו – מה ההודעה הדחופה מביתי בניו יורק? התקשרתי לביתי ובני הבית אמרו שלפני ארבע שעות צילצלו מבית הרפואה בניו יורק והודיעו בשמחה כי הצליחו להשיג כליה מתאימה עבור הרב. אמנם לפי התהליך המשפטי המקבל מוכרח להודיע תוך שלוש שעות ממציאת הכליה שאכן הוא מוכן לקבל את האיבר מאותו תורם, ואם לא – הם עוברים למעמד הבא ברשימה.

בני הבית השיגנו דרך שוטרי שדה התעופה אבל ללא הועיל. ואכן, כשלא עלה בידם העבירו בבית החולים בניו יורק את הכליה לנצרך אחר...

קשה לי לתאר את רגשותיי בשומעי שמועה זו מעבר לקו. הגאון רבי ראובן שסיים תפילת שחרית נעמד לצידי בסיום השיחה הטלפונית והתעניין מה קרה. כמובן שניסיתי לדחותו בתירוצים, אך הוא הפציר בי לומר לו את האמת, וסיפרתי לרב את הדברים כהוויתם...

פניו של הגאון האירו כאיש השומע שמועה טובה. ניגש בעוז לטלפון ובקול חוצב של שמחה והתחזקות צילצל לבני ביתו ואמר לאשתו הרבנית: חסד עשה עימנו ה' יתברך? המחשב הורה שיש כליה מתאימה עבורי, אבל הקב"ה היודע שאין זה לטובתי הציל אותי, שדווקא באותו הלילה כאשר מצאו את הכליה הנכונה לדעתם, הרחקתי נדוד למרחקים של אלפי קילומטרים כדי שלא תעלה כליה זו בחלקי! כך חזר כמה פעמים מאומץ ליבו עד שמתוך התלהבות יצא עמי בריקוד של שמחה... הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו...

כעבור שלושה חודשים נמצאה הכליה המתאימה לו והיא הושתלה בגופו, וב"ה הוא חי עוד כשלושים שנה בבריאות שלימה, ובכל שנה ושנה היה עורך סעודת הודאה גדולה שניצל מההיזק ולא נשתלה בגופו כליה שאיננה מתאימה לו.

בדרך אגב יסופר, שעסקן חקר אחר אותן שתי כליות שהיה נראה כמי ש'הפסידו' אותם, ולמעשה הושתלו בשני גויים הבאים משני קצות תבל, ושניהם מתו תוך שישה שבועות, כי הכליה אומנם היתה יפה ושלימה מבחוץ אך מבפנים הייתה מזוהמת. אז נראה לעין כל כי צדקה שמחתו של רבי ראובן.

קשה לשער כמה שנים לא זכה העולם לכזה ריקוד של איש אמונה וביטחון, צדיק נשגב כרבי ראובן זצ"ל. מי שלא היה באותו ריקוד לא יכול להאמין להיכן יהודי יכול להגיע, לאיזה דרגה בדביקות בה'.

אני זכיתי לעמוד אז לצידו של עובד ה' במדרגה גדולה וקדושה כזו. לאחר שראינו את התאמצותו באמונה וביטחון ברוח של שמחה אמיתית, במצב שאיש אחר הסובל היה מתייאש, אנשים כאלה קשה למצוא בדורנו!