"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים" – בעל הסדר שקרא מסידור הסליחות, סיפור לליל הסדר

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח

מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א היה רגיל לספר על יהודי עם הארץ, שהיה קורא את ההגדה במהירות כמו שקוראים 'עשרת בני המן' כדי להגיע מהר לשולחן עורך ולסעודה. למותר לציין שליל סדר כזה לא היה מותיר שום רושם על בני הבית, וכולם נשארו בלי שום חידוש וחיזוק באמונה בה' יתברך, 'כי אם רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו'. (עירובין צב.) וכך המשיכו שנים רבות, עד שאבי המשפחה נפטר לבית עולמו. בשנה הראשונה לאחר פטירתו, כאשר הגיע חג הפסח, פנו כל בני המשפחה אל הבן הבכור שימשיך במסורת אביהם ז"ל, ויערוך להם את הסדר.

הבן הסכים בשמחה להמשיך את מסורת אבותיו לערוך את הסדר כפי שראה אצל אביו, כמעשהו ממנו יהיה. והנה כשבאו להתחיל את הסדר, ניגש הבן אל הספריה להוציא את ההגדה של פסח, הוא זכר שההגדה של אביו ז"ל היתה בכריכת עור אדומה, אבל למזלו יצא לו סידור סליחות במקום הגדה של פסח, וכך תפס הכוס בידו והתחיל את הסדר בפיסקה 'בן אדם מה לך נרדם', והמשיך לקרוא בספר. הוא זכר כאשר אביו היה מגיע לקטע מסויים בהגדה, שהיו בו אותיות גדולות ומודגשות: דם, צפרדע וכו', אביו היה שופך מהכוס שבידו, ואילו הוא קורא וקורא אך אינו מגיע לקטע הזה... עד שהגיע לוידוי שבסליחות, ושם ראה אותיות גדולות ומודגשות: אשמנו, בגדנו, וכו', ומיד התחיל לשפוך מהכוס עד תומה. כשסיים לשפוך את כל היין, פנה אליו בנו בשאלה קשה: אבא! אינני מבין, אני זוכר שסבא ז"ל היה שופך מהכוס עשר פעמים בלבד, ואילו אתה שפכת יותר מעשרים פעם! מה נשתנה הסדר הזה מכל השנים? אביו לא נבהל מהשאלה, והשיב לו תוך כדי דיבור: וכי אתה לא יודע שהשנה היא שנה מעוברת?!... מכאן נלמד מוסר השכל להתכונן לליל הסדר כראוי, וכך יקיים מצות והגדת לבניך כהוגן. (הגדה של פסח ילקוט יוסף).