כעס – איך מפסיקים לכעוס, לפי הרמב״ם ואורחות צדיקים

מידה שצריך להתרחק ממנה עד הקצה

ברוב המידות הרמב״ם מלמד ללכת בדרך האמצע. אבל בכעס – לא: ״וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר״ (דעות ב, ג). וגם כשצריך להטיל מורא על הבית או על הציבור, ״יראה עצמו בפניהם שהוא כועס… ותהיה דעתו מישבת בינו לבין עצמו״ – להראות כעס בלי לכעוס באמת.

״מחולי הנפש״

אורחות צדיקים פותח את ״שער הכעס״: ״הכעס הוא מידה רעה. וכאשר הגרב מחולי הגוף – כן הכעס מחולי הנפש״, ומביא את דברי חז״ל: ״כל הכועס – כל מיני גיהנם שולטים בו״. הכעס אינו רק התפרצות רגעית – הוא מצב שמחשיך את הנפש.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. להחליט מראש: ״גם כשמותר לכעוס – אני רק מראה, לא כועס בפנים״, כמו שמלמד הרמב״ם.
2. לדחות תגובה: לא לענות ברגע הכעס. לשתות מים, לצאת מהחדר, ולחזור אחרי כמה דקות.
3. לשים לב לסימנים המוקדמים – קול שעולה, לחץ בחזה – ולעצור שם.
4. אם הכעס יוצא משליטה ופוגע בקרובים – לפנות לגורם מקצועי לניהול כעסים. אין בזה בושה.

המקורות

• רמב״ם, הלכות דעות ב, ג – ״וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד״
• אורחות צדיקים, שער הכעס – ״וכאשר הגרב מחולי הגוף – כן הכעס מחולי הנפש״