ט״ו בשבט – ראש השנה לאילנות: מה זה ולמה חוגגים

ארבעה ראשי שנים

המשנה הראשונה במסכת ראש השנה מונה ארבעה ״ראשי שנים״: באחד בניסן – למלכים ולרגלים; באחד באלול – למעשר בהמה; באחד בתשרי – לשנים, לשמיטות וליובלות, לנטיעה ולירקות; ובשבט – ״ראש השנה לאילן״. בית שמאי אומרים באחד בשבט, ובית הלל – ״בחמשה עשר בו״.

כלומר, ט״ו בשבט הוא קודם כול תאריך הלכתי: הוא מפריד בין פירות של שנה אחת לפירות של השנה הבאה.

יום של שמחה

השולחן ערוך מביא שנהגו שלא ליפול על פניהם (לא אומרים תחנון) ״בט״ו באב ולא בט״ו בשבט״ (אורח חיים קלא, ו), ובדיני תעניות הוא כותב שלא גוזרים תענית ״בט״ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות״ (תקעב, ג). מכאן שזה יום של שמחה, אף שאין בו איסור מלאכה.

במשך הדורות נוספו לו מנהגים: אכילת פירות, ובמיוחד שבעת המינים; ״סדר ט״ו בשבט״ של המקובלים בצפת; ובדורות האחרונים – נטיעות. התאריכים לכל שנה: ט״ו בשבט לפי שנה.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. הכינו לשולחן קערה עם פירות משבעת המינים – חיטה (או עוגה), גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
2. אם יש פרי שעוד לא אכלתם השנה – שמרו אותו לט״ו בשבט וברכו עליו ״שהחיינו״.

המקורות

• משנה ראש השנה א, א – ״באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו״
• שולחן ערוך אורח חיים קלא, ו
• שולחן ערוך אורח חיים תקעב, ג