״כי האדם עץ השדה״ – מה הפסוק אומר ומה לומדים ממנו
מערכת האתר · עודכן
הפסוק ״כי האדם עץ השדה״ (דברים כ, יט) עוסק באיסור לכרות עצי מאכל בזמן מצור – ״כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת״. בגמרא (תענית ז ע״א) רבי יוחנן דורש אותו על תלמיד חכם: אם הוא הגון – ״ממנו תאכל״, למד ממנו. ומכאן הרעיון שאדם, כמו עץ, צריך שורשים כדי לתת פרי.
הפשט
בפרשת שופטים התורה מצווה: כשצרים על עיר, אסור להשחית את עצי המאכל שסביבה – ״כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור״. רוב המפרשים קוראים זאת כשאלה רטורית: וכי העץ הוא אדם שנלחם בך? מכאן גם איסור ״בל תשחית״.
הדרשה בגמרא
בגמרא (תענית ז ע״א) אומר רבי יוחנן: ״מאי דכתיב כי האדם עץ השדה? וכי אדם עץ שדה הוא?״ – ומסביר שהפסוק מדבר על תלמיד חכם: ״אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרת, ואם לאו – אותו תשחית וכרת״. כלומר, ללמוד ממי שראוי ללמוד ממנו.
לט״ו בשבט
הדימוי של אדם לעץ מלווה את ט״ו בשבט: שורשים (משפחה, מסורת), גזע (אופי), ענפים (מעשים) ופרי (מה שאנו נותנים לאחרים). אפשר לשאול ליד השולחן: מה הפרי שאני רוצה לתת השנה?
מה אפשר לעשות כבר היום
- שאלה לשולחן: אם הייתי עץ – מה השורשים שלי, ומה הפרי שאני נותן?
המקורות
- דברים כ, יט
- בבלי תענית ז ע״א – ״כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ שדה הוא״
שאלות נפוצות
איפה כתוב ״כי האדם עץ השדה״?
בספר דברים כ, יט, בפרשת שופטים – בציווי שלא לכרות עצי מאכל בזמן מצור.
מה הפירוש של ״כי האדם עץ השדה״?
בפשט – וכי העץ הוא אדם שנלחם בך? ובגמרא (תענית ז ע״א) – דרשה על תלמיד חכם: ממי שהגון – לומדים.