דלג לתוכן הראשי
כוונות

משמעות החיים

הכל לטובה / גם זו לטובה – איך מאמינים בזה כשכואב

מערכת האתר · עודכן

״גם זו לטובה״ הוא משפטו של נחום איש גם זו, ו״כל דעביד רחמנא לטב עביד״ – של רבי עקיבא (ברכות ס ע״ב). אלה משפטים של אמון שאדם אומר על חייו שלו, לא משפט שאומרים למי שכואב. ההלכה עצמה מתירה לכאוב: על בשורה רעה מברכים ״דיין האמת״, ולא ״הטוב והמטיב״.

מאיפה זה בא

הגמרא בתענית מספרת על נחום איש גם זו, ״שכל מה שהיה מגיע לו – היה אומר: גם זו לטובה״. בסיפור המפורסם, תיבת המתנה שנשא לקיסר התרוקנה והתמלאה עפר, והוא אמר ״גם זו לטובה״ – ובסוף העפר התגלה כבעל כוח מופלא.

ובברכות מסופר על רבי עקיבא, שהיה בדרך ולא מצא מקום לינה, וישן בשדה. הרוח כיבתה את הנר, החתול טרף את התרנגול והאריה את החמור – ועל כל דבר אמר ״כל דעביד רחמנא לטב עביד״. באותו לילה עבר גדוד שבה את העיר, ורק מפני שלא היה אור ולא נשמעו קולות – לא מצאו אותו.

על עצמי – לא על אחר

שני הסיפורים מספרים על אנשים שאמרו את המשפט על עצמם, על הקושי שלהם. זה משפט של אמון אישי, לא כלי להסבר לאחרים. לומר לאדם שאיבד את ילדו ״הכל לטובה״ איננו אמונה – זו פגיעה. הגמרא אוסרת לומר לאדם שיסורים באים עליו דברים כמו שאמרו חבריו לאיוב, והרמ״א מזהיר לא לומר לאבל ״מה לך לעשות, אי אפשר לשנות״.

גם על עצמנו – אין חובה לומר את זה מיד. יש רגעים שבהם האמירה ״גם זו לטובה״ מחזקת, ויש רגעים שבהם היא מרגישה כמו הכחשה. מותר לחכות.

״דיין האמת״

ההלכה מראה איך מחזיקים אמונה וכאב יחד. המשנה בברכות קובעת: על בשורות טובות מברכים ״הטוב והמטיב״, ועל בשורות רעות מברכים ״ברוך דיין האמת״. אין דורשים מאדם לברך ״הטוב והמטיב״ על אסון. הוא מברך ברכה אחרת – שמכירה בכך שהדבר רע בעיניו, ובכל זאת שם אותו בתוך עולם שיש בו דין ואמת.

והמשנה מוסיפה: ״חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה״. הגמרא מסבירה שהכוונה היא לקבל גם את הרעה ״בשמחה״ – אבל זה אידיאל עמוק, מטרה של דרך ארוכה, ולא תנאי לאמונה. איוב אמר ״ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך״ – ובפרקים שאחר כך גם צעק, טען ובכה.

לראות טוב – לפעמים רק בדיעבד

אנשים רבים מספרים שרק אחרי שנים הבינו משהו טוב שצמח מתוך קושי: חברות שנוצרה, כוח שגילו, כיוון חדש. יוסף אמר לאחיו, אחרי עשרים ושתיים שנה: ״ואתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשבה לטבה״. אבל הוא אמר את זה בסוף הדרך, לא בבור.

לכן אפשר להחזיק את ״הכל לטובה״ לא כקביעה על הרגע, אלא כתקווה לעתיד: אולי יום אחד אבין. ובינתיים מותר לכאוב. על שאלת הסבל בכלל ראו למה קורים דברים רעים.

מה אפשר לעשות כבר היום

  1. אמרו ״גם זו לטובה״ על קושי קטן שלכם – כתרגול.
  2. לעולם אל תאמרו ״הכל לטובה״ למי שנמצא בכאב.
  3. תנו לעצמכם רשות לכאוב לפני שאתם מחפשים משמעות.
  4. כתבו קושי מהעבר שבדיעבד צמח ממנו משהו טוב.
  5. בבשורה קשה – אפשר לומר ״ברוך דיין האמת״.

המקורות

שאלות נפוצות

מאיפה המשפט ״גם זו לטובה״?

מנחום איש גם זו, שעל כל דבר היה אומר ״גם זו לטובה״ (תענית כא ע״א). המשפט הדומה ״כל דעביד רחמנא לטב עביד״ הוא של רבי עקיבא (ברכות ס ע״ב).

האם צריך להאמין שהכל לטובה גם כשכואב?

זה אידיאל, לא חובה לכל רגע. ההלכה מתירה לכאוב: על בשורה רעה מברכים ״דיין האמת״ ולא ״הטוב והמטיב״. ואיוב, שאמר ״יהי שם ה׳ מבורך״, גם צעק ובכה.

האם לומר ״הכל לטובה״ למי שקרה לו אסון?

לא. זה משפט שאדם אומר על עצמו. למי שכואב אומרים ״אני כאן״ – והגמרא אוסרת להסביר לסובל את סבלו כמו חברי איוב.

עוד במשמעות החיים

מאמרים מהעלונים בנושא

האם התשובה עזרה לך?
שתפו את הדף:וואטסאפ