"והלכתם עמי קרי" – התוכחה על התולה הכל ביד המקרה, ואמונה בהשגחה פרטית – פרשת בחוקותי

ואם באלה לא תוסרו לי, והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי, והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם (כו, כג-כד)

פירשו המפרשים, עיקר כוונת התוכחה כאן על חסרון האמונה בהשגחה פרטית, כאשר תולים הכל ביד המקרה, ואין משכילים להבין שכל מקרה מתגלגל מיד ה' בהשגחה מדוקדקת, וכדי שנתבונן מתוך כל המקרים הבאים עלינו, את רצון השי"ת להשיב אותנו בתשובה, ולתקן דרכינו ומעשינו לטובה. וכן שלא לתלות הקורות הבאות עלינו ביד המקרה, כאילו שמתנהג העולם על פי טבע, ונעשים בו מקרים בדרך עראי ומקרה חלילה. שהנוטה אחר מחשבה זו, הרי הוא בכלל "והלכתם עמי בקרי", שתולה הכל ביד המקרה – אלא עלינו לחזק בלבנו את האמונה הפשוטה בהשגחה העליונה, והרי זהו יסוד האמונה הראשון, שבשלוש עשרה עיקרי אמונה: "אני מאמין באמונה שלימה, שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".