מוטיבציה: מאיפה מביאים כוח להתחיל

לא לחכות לרוח

קהלת כותב: ״שמר רוח לא יזרע, ורעה בעבים לא יקצור״. החקלאי שמחכה לרוח המושלמת לא יזרע לעולם, ומי שבוחן את העננים כל הזמן – לא יקצור. אחד הדברים הנפוצים ביותר הוא לחכות ״שיהיה לי חשק״, ״שהתנאים יהיו מתאימים״, ״שאהיה מוכן״. הרגע הזה כמעט אף פעם לא מגיע.

ובמקום אחר: ״כל אשר תמצא ידך לעשות – בכחך עשה״. מה שאפשר לעשות עכשיו, עם הכוח שיש עכשיו – לעשות.

המעשה מעורר את הלב

רבי משה חיים לוצאטו, בספר ״מסילת ישרים״, מקדיש פרקים למידת הזריזות. הוא מתאר את מי שמתעצל ומחכה לחשק, ומלמד עיקרון מפתיע: ״התנועה החיצונה מעוררת הפנימית״. כשאדם פועל בזריזות – גם אם הלב עוד לא שם – הלב מתעורר בעקבות המעשה.

בפועל: לא לשאול ״האם בא לי?״ אלא ״מה הצעד של שתי הדקות הראשונות?״. לפתוח את המחשב. לנעול נעלי הליכה. לפתוח את הספר. ברוב המקרים, אחרי שתי דקות, ההמשך קל יותר.

ה״למה״

יהודה בן תימא אומר: ״הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים״. ארבע חיות – עוז, קלות, מהירות וגבורה – וכולן ״לעשות רצון״. הכוח בא מהמטרה. כשיודעים בשביל מה, קל יותר לקום.

לכן כדאי לכתוב את ה״למה״ של כל מטרה: לא ״לרדת במשקל״ אלא ״כדי לרוץ עם הנכדים״. לא ״ללמוד גמרא״ אלא ״כדי להיות חלק משרשרת הדורות״. כשהמוטיבציה יורדת – חוזרים ל״למה״.

כשאין חשק בכלל

״לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם״ – הנמלה עובדת בלי מפקד, בקביעות, צעד אחר צעד. ימים בלי מוטיבציה הם חלק מהחיים, ובהם שגרה והרגלים מחזיקים במקום ההתלהבות. ״בכל עצב יהיה מותר״ – בכל עמל יש רווח, גם כשהוא לא מרגיש מרגש.

אבל אם חוסר החשק מקיף את כל תחומי החיים, נמשך שבועות, ומלווה בעצב ובחוסר כוח – זה עשוי להיות משהו אחר. ראו אין לי כוח. ועל הרגלים שמחזיקים גם בלי חשק – הרגלים.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. שאלו: מה הצעד של שתי הדקות הראשונות? ועשו אותו.
2. כתבו את ה״למה״ שלכם, ותלו אותו במקום שרואים.
3. אל תחכו לחשק – התחילו, והחשק יבוא.
4. הכינו מראש: בגדים, ספר, תיק – כדי להוריד חיכוך.
5. תגמלו את עצמכם על צעד שהושלם.

המקורות

• קהלת יא, ד – ״שמר רוח לא יזרע ורעה בעבים לא יקצור״
• קהלת ט, י – ״כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה״
• מסילת ישרים, פרקים ו–ט – ״התנועה החיצונה מעוררת הפנימית״
• משנה אבות ה, כ – ״הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי״
• משלי ו, ו – ״לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם״
• משלי יד, כג – ״בכל עצב יהיה מותר״