אבל על בן או בת זוג: להתמודד עם מות הבעל או האישה
מערכת האתר · עודכן
מות בן או בת זוג משנה כל רגע ביום, וחז״ל תיארו זאת במילים חזקות: ״כל אדם שמתה אשתו בימיו – עולם חשך בעדו״ (סנהדרין כב ע״א). ההתמודדות היא דרך ארוכה: להישען על אחרים, לבנות שגרה חדשה בהדרגה, ולהרשות לעצמכם להתגעגע בלי לוח זמנים.
״עולם חשך בעדו״
הגמרא בסנהדרין מקדישה כמה משפטים לאדם שאיבד את בן זוגו. רבי אלכסנדרי אומר ״עולם חשך בעדו״, ואחרים מוסיפים שצעדיו מתקצרים ועצתו נופלת. ועוד נאמר שם: ״אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה״ – כלומר, מי שמרגיש את האובדן בעומק הגדול ביותר הוא בן הזוג. חז״ל לא ניסו להקטין את הכאב; הם תיארו אותו בדיוק.
יעקב אבינו, עשרות שנים אחרי מות רחל, עדיין מספר עליה ליוסף: ״ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל״. המילה ״עלי״ אומרת הכול – היא מתה לי, עליי, בתוכי. הגעגוע לבן זוג לא נעלם, והוא מלווה גם את מי שחוזר לחיים מלאים.
הבית השקט
אחרי השבעה הבית מתרוקן. הכוס השנייה על השולחן, הצד הריק במיטה, השיחה של סוף היום שאין עם מי לקיים. יש גם עומס מעשי חדש: חשבונות, ניירת, החלטות שפעם התקבלו בשניים. לא צריך לסדר הכול מיד. כדאי לבקש מבן משפחה או מחבר אמין לעזור עם המשימות הדחופות, ולדחות את השאר.
התורה מספרת שאחרי שאברהם ספד לשרה ובכה עליה, ״ויקם אברהם מעל פני מתו״ – והלך לדאוג לקבורתה. הבכי והקימה אינם סותרים; יש זמן לזה ויש זמן לזה. בימים הראשונים הקימה יכולה להיות קטנה מאוד: להתלבש, לצאת להליכה קצרה, לאכול ארוחה אחת עם מישהו.
ערבי שבת וחגים קשים במיוחד. השולחן שבו ישבתם יחד, הקידוש שהוא תמיד אמר, הנרות שהיא הדליקה. יש מי שמעדיפים בתקופה הראשונה להתארח אצל ילדים או חברים, ויש מי ששומרים על השולחן בבית ומזמינים אורחים. שתי הדרכים טובות. כדאי להחליט מראש, ולא להישאר לבד בשבת בלי תכנית.
הילדים, המשפחה והחברים
כשיש ילדים צעירים, ההורה שנשאר מתאבל ובמקביל צריך להחזיק את הבית. זה עומס עצום, ואין בושה לבקש עזרה – מסבים, מחברים, מהקהילה, מיועצת בית הספר. על הדרך לדבר עם הילדים ראו ילדים ואבל. גם ילדים בוגרים מתאבלים על הורה, ולפעמים מנסים ״לשמור״ על ההורה שנשאר ומסתירים את כאבם. שיחה פתוחה עוזרת לכולם.
חברים רבים נעלמים אחרי השלושים, לא מרוע אלא ממבוכה. אלמנים ואלמנות מספרים שהדבר שעוזר יותר מכול הוא הזמנה קונקרטית: ״בוא לארוחת שבת אצלנו״, ״אני מגיעה ביום שלישי לעזור עם הגינה״. אם אתם החברים – אל תחכו לבקשה.
ומה עם קשר חדש?
השאלה הזו עולה לפעמים מהר מדי – מהסביבה – ולפעמים מאוחר מדי, מתוך אשמה. היהדות אינה רואה בקשר חדש בגידה במי שנפטר; התורה עצמה אומרת ״לא טוב היות האדם לבדו״. מנגד, אין שום חובה למהר. לכל אדם הקצב שלו, ומה שנכון לאחד אינו נכון לאחר. בשאלות ההלכתיות של זמן הנישואין מחדש – פונים לרב.
ואם הבדידות והעצב לא מרפים, או שאין כוח לקום בבוקר במשך תקופה ארוכה, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע. יש גם קבוצות תמיכה לאלמנים ולאלמנות, ורבים מוצאים בהן חברה של אנשים שמבינים בלי להסביר.
מה אפשר לעשות כבר היום
- בקשו ממישהו קרוב לעזור עם הניירת והחשבונות הדחופים.
- קבעו לעצמכם יציאה אחת קבועה בשבוע – תפילה, שיעור, הליכה עם חבר.
- שמרו מקום לגעגוע: מכתב לבן הזוג, תמונה, שיחה עם מי שהכיר אותו.
- אל תמהרו לפנות את החפצים – אין לזה לוח זמנים.
- אם אתם חברים של אלמן או אלמנה – הזמינו, אל תשאלו ״אם צריך משהו״.
המקורות
- בבלי סנהדרין כב ע״א – ע״ב – ״כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו״
- בבלי סנהדרין כב ע״ב – ״אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה״
- בראשית מח, ז – ״ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל״
- בראשית כג, ב–ג – ״ויקם אברהם מעל פני מתו״
- בראשית ב, יח – ״לא טוב היות האדם לבדו״
שאלות נפוצות
איך מתמודדים עם מות בן הזוג?
בהדרגה: נשענים על משפחה וחברים, מטפלים בדחוף ודוחים את השאר, בונים שגרה חדשה בצעדים קטנים ומשאירים מקום לגעגוע. כשהעצב לא מרפה לאורך זמן – פונים לאיש מקצוע.
מה אמרו חז״ל על אלמן ואלמנה?
הגמרא בסנהדרין (כב ע״א – ע״ב) אומרת שמי שבן זוגו נפטר – ״עולם חשך בעדו״, וש״אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה״. חז״ל הכירו בכך שזה אחד האובדנים הקשים ביותר.
האם מותר להתחתן שוב אחרי מות בן הזוג?
כן, והתורה עצמה אומרת ״לא טוב היות האדם לבדו״. אין חובה למהר ואין סיבה להרגיש אשמה. בשאלות ההלכתיות של העיתוי – שואלים רב.
איך עוזרים לחבר שהתאלמן?
מזמינים באופן קונקרטי – לארוחת שבת, להליכה, לעזרה בסידור מסוים – ולא מחכים שיבקש. ממשיכים להתקשר גם אחרי השלושים, ומזכירים את בן הזוג בשמו: רוב האלמנים והאלמנות רוצים לשמוע עליו, לא שישתקו.