התדר היהודי (ג)

קודם כל - שנפנים בעצמנו

השלב הראשון הוא, שאנו ההורים נחדד לעצמנו את התדר. עבור זה צריך בעיקר 'הקשבה פנימית'.

לקחת לעצמכם דקה של שקט, ופשוט להקשיב לפעימות הלב היהודי שלכם.

להביט במראה (כפשוטו), ולבדוק עם עצמנו האם ההופעה שלנו עצמנו – יהודית. לבדוק את סגנון הדיבור, האכילה והבילוי של עצמנו – האם הוא אכן מרגיש לנו 'היימיש'?

ובעיקר להשתכנע עמוק בפנים: כי הפרטים ה"לא חשובים" האלו, הכרחיים לקיומו של עם ישראל! כי עם ישראל נגאלו וייגאלו בזכות שלא שינו את שמם, לבושם ולשונם.

כיצד נראה חוש יהודי מקולקל?

כאשר החוש היהודי אינו חד דיו, אזי יש התופסים את הפרטים שלו כנפרדים, מבלי לחבר אותם לרעיון הגדול והמאחד.

1 - יש גם מבוגרים בתוכנו שטוענים: "תראה לי איפה כתוב שאסור כך וכך?"

השאלה הזו היא טעות מיסודה.

לא כל דבר צריך להיות כתוב שאסור. יש דברים שאינם הולמים מצד עצמותם.

2 - ויש כאלו ששואלים: "מה זה משנה איפה?"

מה זה משנה אם ספרי הקודש שלנו הם בסלון או בחדר אחר?

מה זה משנה אם תמונות גדולי ישראל מתנוססות על הקיר או טמונות באלבום? זה משנה. כי זו צורה של בית יהודי.

3 - ויש כאלו שדוגלים ב'למצות את ההלכה לקולא'

הם ימתחו את 'חבל ההלכה' עד הקצה, ויהלכו על קו הגבול.

גם אם הם צודקים עפ"י שולחן ערוך, הם עלולים להשחית מבלי משים את התדר היהודי הרגיש, ש-כמה מעצבן, אבל הוא מצוי יותר ב'דרך המרווחת לכתחילה' של הפסיקה ההלכתית, מאשר בחוד קצהו הנוטה אל שפת התהום.