מטמונים מהפרשה

"פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים" (יד, יח).

בהסבר העונש שמקבלים בנים בעוון אבותם, הביא רבינו ברכיה הנקדן משל: זאב אחד היה רעב מאד. פגש הזאב בשועל ורצה לטרפו.

למה לך לטרוף אותי? - אמר השועל הערמומי - הן אני כחוש ודל עצמות... לך וטרוף אדם שבשרו שמן, ותהנה מהסעודה. איני יכול לטרוף אדם - אמר הזאב - שהרי נאמר (בראשית ט): ״מיד כל חיה אדרשנו״.

אל לך לפחד - צחק השועל ואמר - את העונש יקבלו בניך שנאמר: ״פקד עון אבות על בנים״!

נתפתה הזאב לדברי השועל ופנה לחפש אדם. בדרך נפל הזאב במלכודת שהטמינו לו ציידים. החל הזאב לזעוק לעזרה. לקול זעקותיו של הזאב קרב ובא בזהירות השועל.

שקרן! - צעק הזאב - והרי אמרת לי שרק בני ייענשו על חטאי? שוטה שכמוך - אמר השועל - גם אתה לא נענשת על חטאיך אלא על חטאי אבותיך...

הייתכן? - צעק הזאב - אני סובל בעבור אחרים?

וכי מדוע הלכת לטרוף בני אדם? - שאל השועל - הרי ידעת שבניך ייענשו בגללך, משום כך אתה נענש בעוון אבותיך!

אף הנמשל כן הוא - סיים רבינו ברכיה - מידה כנגד מידה היא. כאשר אוחז אדם בעבירות אביו, ואינו חושש שבניו ייענשו בגללו, הרי נענש הוא בעונש אבותיו!

על אחת כמה וכמה כאשר הבן צדיק, והולך בדרכי אביו הצדיק, ולומד ממעשיו - יקבל שכר על מעשי אבותיו!

"וראיתם אתו וזכרתם" (טו, לט).

אמר פעם רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה״חפץ חיים״ - אמת שעל ידי מצות ציצית בא האדם לידי זכירת כל המצות, אולם במה דברים אמורים? אם למד תחילה את כל דיני המצוות כולן, אך מי שלא למד ולא שנה מה תועיל לו הזכירה?

משל למה הדבר דומה? לסוחר ותיק שנוסע ליריד, ובידו רשימה מפורטת של כל הדברים שבדעתו לקנות. בלכתו ביריד, מעיין הוא מידי פעם ברשימה שבידו, מוחק ומוסיף ככל הנראה לו - כך נוהג סוחר מומחה. אולם, אדם שאינו מומחה, מעולם לא היה ביריד ואינו יודע מה לקנות והיכן. מה תועיל לו רשימה? גם אם יביט בה מבוקר ועד ערב עדיין לא ידע מה לקנות.

כן הוא גם הנמשל - סיים ה״חפץ חיים״ - אדם שלא למד את דיני המצוות מה תועיל לו הזכירה? שהרי אינו יודע כיצד לקיים אותן.