לאורו נלך

סיום מסכת בכל שנה

מרן זצ"ל היה בן בכור לאביו, ובמשך כל שנותיו הקפיד לסיים מסכת בערב חג הפסח. פעם סיפר כי מאז היותו ילד קטן עוד לפני הגיעו לגיל מצוות, הקפיד לסיים מסכת בכל שנה, גם בשנים בהן היו טרוד מאוד בלימודיו ולא הספיק לסיים מסכת עד ליל בדיקת חמץ. היה הוגה במשך כל הלילה על מסכת מריש ועד סוף עד שהספיק לסיימה לאחר עלות השחר. ראוי לציין כי בבית הכנסת של מרן היה נערך סיום מסכת, אך מרן לא אבה לסמוך על הדבר ולאכול בסיום מסכת שנלמדה ע"י אחרים, אלא סיים מסכת הוא בעצמו.

ברח מביתו לבית המדרש

שנים רבות בימי חול המועד, ממהר היה רבנו "לברוח" מביתו לבית הכנסת "צופיוף" בשכונת הבוכרים, לאחר שהזדרז לסעוד סעודת שחרית לכבוד חול המועד. שם היה ספון וצפון בעסק התורה עד לשעה שלש, ארבע אחה"צ.

מנהג זה הנהיג לעצמו, מחמת שהיה חושש שיבואו ידידיו ותלמידיו לבקרו ביקור חג, והדבר יבטל אותו מלימוד התורה, ובשל חשקו העז ללמוד וללמוד, היה בורח מביתו בכל ימי חול המועד ללמוד לבדו ושכינה כנגדו. בהגיע צהרי היום, היו בניו שיחיו מפצירים בו שיבוא לסעוד את סעודת הצהריים לכבוד יום המועד, אך רבנו מעדיף היה לסעד את הלב בעוד תורה, ובעוד עיון מעמיק לכבוד המועד שזוהי שמחת החג האמיתית שלו, והיה דוחה אותם עוד מעט ועוד מעט.

כך היה שקוע בעסק התורה מאהבתו אותה עד אין קץ עד לשעות אחר הצהריים.

רק אז היה מגיע לביתו לסעוד את ארוחת הצהריים ומחיל אל חיל לתפילת מנחה וערבית, וזיכוי הרבים במסירת שיעוריו לציבור הרחב.