תשומת לב (?)

לעתים אנו רואים כל מיני התנהגויות חריגות אצל ילדינו, אך אנחנו לא מנהלים את האירוע נכון, משום שאיננו יודעים את הסיבה האמיתית להתנהגות זו.

לדוגמא:

שני ילדים משחקים להם בנחת על רצפת הבית, ולפתע מגיע ילד שלישי ומעיף להם את כל המשחק. ישנם הורים שיקפצו מיד למסקנה: "אה, שטויות, הוא בסך הכל רוצה תשומת לב!"...

אבל האם זו אכן הסיבה האחת שתמיד נכונה? ממש לא בטוח.

ישנן הרבה סיבות אפשריות להתנהגות כזו למשל:

* אולי הילד עבר יום קשה (או שתמיד קשה לו) בחיידר או בישיבה, ובמקום להגיד 'אמא, היה לי יום קשה', הוא 'צועק' את המצוקה שלו.

* אולי מדובר בילד שזקוק מטבעו לריגושים ואינו מקבל מספיק, אז הוא עושה 'אקשן' בהעפת המשחק, והנה לו ריגוש...

* אולי מדובר בילד כוחני שמחפש נואשות יישום לכוחותיו בשליטה וניהול,

* אולי בכלל יש לו קשיים בניהול קשרי חברה ותקשורת בין-אישית, ומכיון שהוא לא מצליח להתבטא במילים, הוא 'מתקשר' עם אחיו והוריו דרך הצקות...

* לעתים מדובר בקנאה.

* לעתים אכן מדובר בצורך בתשומת לב.

ויש עוד....

אז מה עושים?

ובכן, בדרך כלל רצוי לטפל בכל אירוע כזה בשני מישורים:

מישור אחד – הוא המשמעת, ועליו לא נדבר בפרקים הבאים.

מישור שני – הוא לנסות להבין את שורש התנהגות הילד.