מטמונים מהפרשה

"גאלתי אתכם" (ו, ו).

פעם אחת דיבר ה״חפץ חיים" בענין הגאולה ובתוך הדברים סיפר משל נפלא: מספרים על מלך רוסיה שהתכונן לבוא לקחת חלק בתרגיל צבאי כדי לבדוק את שרי הצבא וחייליהם אם יחזיקו מעמד בעת מלחמה. נאספו כל שרי הצבא וחיילותיהם במקום המיועד וחיכו בכבוד ובסדר מופתי לבואו של המלך. אותו יום היה חם מאד, השמש קפחה על ראשי החיילים וקשה מאד היה להם לעמוד לבושים בבגדי הצבא החמים, אולם איש לא ההין לזוז ממקומו כי ידעו שבכל רגע עלול המלך לבוא ועליהם להיות מוכנים למעמד המכובד.

היה ביניהם מפקד אחד שחשב בלבו: מה יקרה אם אסור מעט הצידה לנוח ולעמוד בצל?... הרי בוודאי אשמע כאשר המלך יתקרב עם פרשיו...

אמר ועשה. יצא מן השורה בה עמדו כל שרי הצבא, הסיר את מעילו ונעמד בצל אחד העצים. לפתע פתאום וללא כל התראה הופיע המלך! עינו הבוחנת של המלך הבחינה מיד במפקד שסרח העומד שלא במקומו ומנסה לכפתר במהירות את מעיל השרד...

נזף המלך במפקד על שהזניח את משמרתו והורידו בדרגה. האם נוכל לשער את גודל הבזיון שספג אותו מפקד. האם נוכל להבין את עומק החרטה שהתחרט, שבשביל שעה קלה אחת הפסיד את כל הכבוד שהיה ראוי לו? כן הוא גם הנמשל - אמר ה״חפץ חיים״ - הנה קרוב היום שיתגלה בו כבוד ה׳ בעולם, ואז יחולק כבוד ושכר אין קץ למי שהחזיק בתורה ובמצוות.

הבה ונישמר לבל נעזוב את משמרתנו ונסור לנוח מעט בצל... כמה בזיונות תלויים במעשה זה וכמה גדול ההפסד הכרוך בכך!

"וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום וכו' להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (ו, יג).

ידוע היה הרבי ר׳ זושא מאניפולי במידת ענוותנותו. נוהג היה תמיד לומר על עצמו: כשיגיע זושא לשמים ויעמוד מול בית דין של מעלה ישאלו אותו: זושא! מה יש בידך? האם למדת תורה?

תורה אין לי... אינני למדן... ומעשים טובים, זושא, יש בידך?! גם מעשים טובים אין לי... נו?! כך ישאלוני - ובכל זאת באיזו זכות אתה בא לכאן? האם אין בידך מאומה?! דבר אחד אשיב לבית דין של מעלה - אמר הרבי ר׳ זושא - שלעומת גוי, אני נראה טוב יותר...

כאשר שמע הצדיק בעל ״ישמח ישראל״ מאלכנסדר את הדברים מיד נענה ואמר שעל פי מעשה זה ניתן להגיד פשט בפסוק: ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים״, הקדוש ברוך הוא מרגיע את משה רבינו שחשש שמא בני ישראל לאחר ששקעו במ״ט שערי טומאה שוב אינם ראויים להיגאל ממצרים. לכך ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן״ - אומר לו הקדוש ברוך הוא: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״ שהמילה ״ויצום״ היא מלשון ״צוותא״ שהיינו השווה נא בין בני ישראל ובין פרעה מלך מצרים ותבין מיד כי עדיין מעלתם של בני ישראל גדולה לאין ערוך, ובזכות זה יש ״להוציא את בני ישראל מארץ מצרים״.