"ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר..." (כ"ד, נ) - הבן האובד - ספור מדהים

כתוב בתהלים (ס"ח, ז): 'אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות'. מהו 'בכושרות'? בכי ושירות.

מי שרוצה - אומר שירה ומי שאינו רוצה - בוכה... אנו עדים למאמצים המרבים שעושים הרבנים בבירורי עמק למען לא תהיה מכשלה של נשואים האסורים ופסולים על פי התורה.

ספור מפלא ארע בעת שרבי מרדכי אליהו זצ"ל שמש כדין בבית הדין בבאר שבע: אשה קבצנית היתה מסתובבת ברחובות תל אביב והיתה מספרת לכל דורש כי גנבו ממנה ילד ומכרו אותו. כיון שהאשה היתה נראית מזנחת, אף אחד לא שם לב לדבריה. לאותה אשה היתה בת שלא עסקה בקבצנות כמו אמה.

יום אחד רצתה הבת להתחתן, ובבית הדין הרבני היא נדרשה להמציא הוכחה על יהדותה ועל רוקותה. היא הביאה את אמה לבית הדין בבאר שבע, שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל קבל אותן ושמע את דבריהן.

אחר כך שאל את האמא: 'האם את זוכרת את הבן שלך'? האמא התחילה לבכות ואמרה: 'בודאי שאני זוכרת, כמו היום! היתה לו שומה על כתפו הימנית'. וסמנה בידה על המקום. היא גם ספרה שיש לשומה הזאת צורה מיחדת שאין לאף שומה אחרת.

הדינים האחרים שנכחו שם תמהו על השאלות ששאל הרב את האשה, ושאלו אותו: 'האם אתה מאמין לשוטה זאת'?! אך הרב רק השיב להם: 'מה זה חשוב כעת? והרי כתוב בגמרא (גטין ס"ח) ש'שוטה בחדא מלתא לא סריך' - שוטה לא נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, ואם היא אומרת אותו הדבר כל הזמן, יש בזה אמת'.

בכל מקרה, ביקש הרב לבדק את החתן האם יש לו סימן של שומה על כתפו, וביקש שאחד מחבריו של החתן ילך אתו למקוה לפני הארוסין, ושם יסתכל אם יש לו שומה בכתפו במקום שהאמא הקבצנית אמרה.

החבר עשה כן וחזר לרב עם המידע כי אכן, יש לבחור שומה על כתפו הימנית, ולא עוד, אלא שצורתה מיחדת בדיוק כפי שתארה האם. קרא הרב לחתן ושאל אותו: מי ההורים שלך? והוא אמר מיד את שמות ההורים שהוא גדל אצלם. שאל אותו הרב 'האם אתה בן מאמץ'? 'לא', השיב החתן נחרצות. 'האם אתה דומה להורים שלך'? שאל הרב, 'ממש לא' השיב החתן.

הרב קרא להורים שגדלו אותו ואמר להם: 'הבן שלכם עומד להנשא, אמרו לי את האמת: האם הוא בן ביולוגי שלכם'? 'לא'... הם השיבו 'הוא בן מאמץ שלנו, שאינו רשום בשום מקום'.

הרב קרא לחתן ולכלה ואמר להם: דעו לכם כי אתם אח ואחות! אתה לא בן של האנשים שגדלו אותך בביתם, אתה הבן של הקבצנית', החתן התרעם ולא קבל הדברים.

או-אז בקש ממנו הרב אליהו: 'תמתין פה ותראה בעיניך' הרב קרא להורים שגדלו אותו ושאל אותם בפניו: 'אתם ילדתם אותו'? והם השיבו: 'לא'. הרב קרא לאמא הקבצנית ובקש ממנה בפני כלם: 'ספרי לנו על הבן האובד שלך'.

האשה התחילה לספר כי היא מסתובבת ברחובות כבר שנים רבות, וכי היה לה בן כזה וכזה ולקחו אותו ממנה 'מרחמים', ומאז אין לה מנוחת הנפש. שאל אותה הרב: 'אלו סימנים היו בבן שלך'? והאשה ספרה על השומה שהיתה לו בכתף ימין.

הבחור החל להחויר. עוד שאל אותה הרב: 'מה היתה צורת השומה'? והיא תארה את צורתה במדיק. הבן התעלף.

האמא נבהלה, והנוכחים עוררו את הבן שנותר יושב חיור על כסאו. הרב שאל את האמא האם היו סימנים בגוף הבן האובד, והיא אמרה עוד סימנים. 'האם זה כך'? שאל הרב אליהו את הבן, והלה הנהן בראשו.

'זה הבן שלך'! אמר הרב לאשה הקבצנית 'הוא כמעט התחתן עם הבת שלך! ורק בגלל שאת לא ויתרת על האמהות שלך הוא לא התחתן עם אחותו, ולבסוף חזר אליך'... [ברכת דוד]