דבר העורך

כתוב בפרשה (י"ט, כ"ז): "גם מקום ללון", אליעזר מתבונן בהליכותיה המפלאות של רבקה, וחפץ לקחתה כאשה ליצחק. עבור רבקה הצדקת מדבר בלא פחות מנס, שכן כל חייה היא גדלה במשפחת רשע. הדמויות שאותן פגשה על בסיס יומי היו אביה הפושע ואחיה הרמאי, והעתיד שלה במקום כזה לא נראה מזהיר במיוחד. משנקרתה לידה ההזדמנות לעזוב את בית הוריה היה מצפה שהיא תעשה את כל המאמצים שבעולם כדי לעשות זאת.

אך למרבה ההפתעה היא אינה נוהגת כך. אליעזר שואל אותה: "היש בית אביך מקום לנו ללין"? והיא עונה: "גם מקום ללון". מה החילוק בין 'ללון' ל'ללין'? מבארים חז"ל במדרש (בראשית רבה ס, ו): 'ללין' משמעותו לינה ללילה אחד, ואילו 'ללון' משמעותו לינה למשך מספר לילות.

מדוע השיבה רבקה כך? כאשר יהודי הולך בדרך עם גוי - חייו נתונים בסכנה, כיון שיש לחוש שהגוי יהרג אותו. מה עליו לעשות? אומרת הגמרא (עבודה זרה כ"ה, ע"ב): "ירחיב לו את הדרך". כלומר, אם כבר באותו יום יגיע היהודי למחוז חפצו, עליו לומר לגוי שפניו מועדות ליעד רחוק שהדרך אליו אורכת ימים מספר, וכך לא ימהר הגוי להרג אותו ביום הראשון, כיון שהוא יודע שיש לו עוד מספר ימים לבצע את זממו, וכי האם באמת יגיע היהודי ליעדו, וינצל ממנו...

אומרת רבקה לאליעזר: עליך לדעת שיש לך עסק עם אבי הרוצח. אם תאמר לו שאתה בא "ללין" רק ללילה אחד, מיד כאשר תכנס לביתו הוא יזדרז לנעץ סכין בגבך. לפיכך אני מיעצת לך שתאמר לו שאתה בא "ללון" מספר לילות, ואז כבר אחרי הלילה הראשון תלך לדרכך. רבקה מספרת על כך לאליעזר, למרות שהדבר עלול להרתיע אותו מלקחת בת ממשפחה שכזו ליצחק, וכך היא תפסיד את ההזדמנות שלה להתחתן עם יצחק ולהיות אחת האמהות הקדושות!

מדוע היא עושה זאת? הרי היא עלולה להזיק לעצמה לנצח?! רבקה אינה עושה חשבונות כאלה, וכל דאגתה היא רק לאליעזר, שיצא בשלום מבית הוריה. אך היא לא הפסידה מכך מאומה, כיון שאליעזר השתאה לנכח מדותיה הנאצלות, ודוקא עבדה זו היא שהובילה בסופו של דבר ליציאת השדוך אל הפעל ("נאה דורש" עמוד ת"ס).

אליעזר בחן את רבקה ליד הבאר במבחן של מאמץ ונתינה פיזית (השקית הגמלים). אך כאן, רבקה עומדת בפני מבחן קשה פי כמה - מבחן של מסירות נפש ותור אישי. היא מוכנה להקריב את כרטיס היציאה היחיד שלה מאותו עתיד קודר. זוהי דרגה עצומה של נתינה: הדאגה לחייו של אדם זר עוקפת את השרדותה, והרצון הכי עמק שלה להחלץ מבית אביה.

אלו הם בדיוק התכונות הדרושות כדי להכנס למשפחת אברהם אבינו - עשית חסד אמתי, גם כשהוא בא על חשבונך.

כל אדם במצבה היה זועק: "אם תזהירי אותו שיש פה סכנת חיים - הוא יברח מיד, ואת תשארי פה לנצח". אבל רבקה פועלת מתוך אמת פנימית ומוסרית נטולת פניות. היא פשוט עושה את הדבר הנכון באותו הרגע כדי להציל חיים.

הרעיון העמק כאן הוא שדוקא הותור הזה, ודוקא חשיפת "החסרון" והסכנה של משפחתה, הם בדיוק מה ששכנע את אליעזר סופית שהיא הראויה ביותר ליצחק.

ומספר על רבי ישראל סלנטר, מיסד תנועת המוסר: היה זה ליל יום הכפורים, מרגעי השיא של השנה. כל הקהלה כבר היתה מכנסת בבית הכנסת, עטופה בטליתות, מחכה בחרדת קדש לתחלת תפלת "כל נדרי". והנה, רב הקהלה, רבי ישראל סלנטר, איננו מגיע. הזמן חלף, הקהל המתין במתח, ולבסוף יצאו לחפש אותו. הם מצאו אותו בבית קטן ודל בקצה העירה, מנדנד תינוק בוכה. התברר שבדרכו לבית הכנסת, שמע הרב קול בכי. אמו של התינוק מהרה לבית הכנסת וסמכה על כך שהוא ישן, אך הוא התעורר ונבהל. רבי ישראל לא עשה "חשבונות רוחניים" - הוא לא אמר לעצמו: "אני רב העיר, אני חיב להגיע לכל נדרי, אני אפסיד את התפלה הכי חשובה בשנה". הוא הבין שבאותו רגע, עשית הטוב והדאגה לתינוק המפחד קודמת לכל השג רוחני אישי. הוא ותר על התפלה החשובה שפותחת את תפלות יום הכפורים - "כל נדרי", למען חסד פשוט, בדיוק כפי שרבקה היתה מוכנה לותר על השדוך עם יצחק כדי להציל את אליעזר.

ההבדל בין "ללון" ל"ללין" מסתכם באות אחת ו' לעמת י', אך האות הבודדת הזו יש בה מחשבה עמקה ומצילת חיים.

"בטח בה' ועשה טוב" - אדם שחי באמונה ובבטחון בה', ויודע כי רק ה' מנהל את העולם, יכול לחיות חיים מאשרים, חיים של עשית טוב, גם אם הוא לכאורה נראה שהוא מפסיד מזה, כי מהות עשית הטוב היא לא למטרת רוח, אלא קיום העולם במדה הזו של חסד שאברהם אבינו הוריד לעולם.

מכאן, פסוק זה "גם מקום ללון", מעביר מסר עצום: עשית הטוב והדאגה האמתית לזולת, מזה לא ראינו שמשהו נפגע אלא להפך, תמיד אבל תמיד למדונו חכמים שמותור לא מפסידים, וקל וחמר מעשית טוב או חסד ודאגה לזולת, ואת זה רבקה הצדקת למדה אותנו.