"רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי" (כ"ה, כ) - כשושנה בין החוחים

ברוכים הבאים לארם נהרים... שלום לך יהודי יקר, כפי שאתה רואה, פה זה לא האזור של אברהם אבינו, כאן זה עיר נחור, כל מי שגר פה זה סתם אנשים כאלו, אבל אל תשאל!!!

בשנה הקרובה עתידה לרדת כאן בארם נהרים נשמה קדושה ונוראה, אחת מארבע אמהות... ותוך שלוש שנים קצרות היא אמורה להגיע לצדקות וטהרת לב ומדות טובות בקנה מדה של רבקה אמנו!!!

כעת תנסה לתת לי כוון או תכנית איך כזו גדלות עצומה יכולה לצאת מכזה מקום??? תנסה לתת לי איזה קצה חוט איך ילדה בת שלוש אמורה לצמח כזו צדיקה מארם נהרים...

מאיפה בדיוק?? מילא יצחק אבינו, הוא בן של אברהם אבינו, חוץ מזה הוא כבר בן ארבעים שנה, הוא כבר אחרי עקדת יצחק. אבל אנחנו מדברים כעת על רבקה, מדבר בילדה בת שלוש שגדלה אי שם בארם נהרים, אין מסביבה שום דמות אידאלית שיכולה להעמיד אותה כקרן אורה, וכעת תסביר לי מאיפה הילדה הקטנה הזו צומחת ונהיית פתאום רבקה אמנו, עם כל המדות הנפלאות שלה??

מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל עמד אף הוא על שאלה זו ובאר: במדרש מובא כי אברהם אבינו היה שולח מכתבים לבני משפחתו בעניני יסודות האמונה והנהגות טובות, וזאת כדי לקרבם ליהדות, וגם לבתואל שהיה בן אחיו היה אברהם שולח מכתבי חזוק, וכשהיה בתואל פותח את מכתביו של אברהם אבינו והיה רואה שאין בהם כסף. היה אומר לרבקה: יש מכתב מדוד אברהם, שהיא תקרא אותם... וכך בכל פעם ופעם שהיתה קוראת את מכתביו של אברהם אבינו, היו הדברים חודרים אל לבה ומשפיעים עליה לטובה, ובזה היתה מתחזקת במדות טובות (לבוש יוסף להגר"י ישר, בראשית).

ואומר המדרש (בראשית רבה ס"ג, ד'): "אביה רמאי, אחיה רמאי, ואנשי מקומה רמאים, והצדקת הזאת יצאה מביניהם. למה היא דומה? כשושנה בין החוחים".

המדרש מתיחס לפסוק שמתאר את יחוסה של רבקה לפני נשואיה ליצחק: "בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי".

חז"ל שואלים מדוע התורה מפרטת שוב ושוב את משפחתה ומקומה, ומשיבים שהדבר נועד להדגיש את גדלותה.

החוחים (הקוצים): מיצגים את סביבתה הטבעית והמשפחתית של רבקה. אביה (בתואל) ואחיה (לבן) היו ידועים כרמאים ונוכלים, ופדן ארם כלה נחשבה למקום של אנשים המונעים מרמאות אלו הם "הקוצים" שדוקרים, חונקים ומשחיתים את כל מה שצומח סביבם.

לעמת זאת השושנה: מיצגת את רבקה. למרות שגדלה בערוגה של קוצים, היא שמרה על יפיה הפנימי, על חסד, ענוה וטהר מדות. השושנה אינה לומדת מדרכי הקוצים שסביבה, אלא שומרת על הריח והיפי היחודיים שלה.

משל למלך שהיה לו פרדס גדול ומשקע. יום אחד נכנס המלך לפרדס כדי לראות מה צמח בו, וגלה לתדהמתו שכל השטח התמלא בקוצים, חוחים ודרדרים עוקצניים שכסו את כל השטח.

המלך התאכזב וכעס מאוד. הוא קרא לפועלים ואמר להם: "הביאו חרמשים, קצצו את כל הפרדס ושרפו אותו! אין בו שום תועלת יותר".

הפועלים כבר הניפו את הכלים ועמדו להחריב את הכל, אבל אז המלך הבחין פתאום במשהו קטן שמציץ מבין הקוצים האכזריים. הוא התקרב וראה שושנה אחת, בודדת, של ורד. היא היתה יפהפיה, בוהקת, והפיצה ריח מתוק ומשכר שהיה מנגד לגמרי ליבש והכעור של הקוצים שסביבה.

לקח המלך את השושנה, הריח אותה, ודעתו מיד נרגעה. הוא הסתובב אל הפועלים שלו ואמר: "עצרו את הכל. בשביל השושנה האחת הזו - ינצל כל הפרדס.

הנמשל הוא המדרש מסביר שהפרדס הוא העולם, והקוצים הם דורות של אנשים שהשחיתו את דרכם והתנהגו ברע (כמו דור המבול). המלך, שהוא בורא עולם, בתוך התהו, אבל אז הקדוש ברוך הוא מוצא "שושנה אחת" - אשה אחת (רבקה) או איש אחד, כמו אברהם אבינו או נח, ששומרים על מוסר, חסד וצדק בסביבה הרוסה.

המסר לחיינו, כשאתה עומד כמו שושנה בין החוחים - כלומר, כשאתה בוחר להיות טוב, ישר וערכי, אפלו במקום שבו אנשים מתנהגים בצורה אנוכית או שלילית - אתה לא רק שומר על הטהר הפנימי שלך. העמידה שלך היא כל כך עצמתית ומשמעותית, שיש בכוחה להאיר, לתת תקוה, ולפעמים אפלו להציל את כל הסביבה שבה אתה נמצא.