משה - אתרוג - ספור מרגש

היה פעם רב אחד שחי בעירה קטנה אי-שם באירופה. רב זה היה, כמובן, שומר מצוות בהדור רב, נזהר ממה שיהודי לא צריך לעשות ומקפיד על קלה כבחמורה. מצוה אחת היתה חביבה עליו במיחד: מצות ארבעת המינים. הוא חבב מצוה זו במיחד, כי היא באה רק פעם אחת בשנה בחג הסכות ובקיומה קשורים רעיונות רבים בפשט ובסוד.

היות וכך, לא חסך הרב שלנו כסף ומאמץ כדי לרכש לעצמו מדי שנה את האתרוג היפה ביותר שנתן להשיג. הוא נהג לשלח כמה שבועות לפני החג שליח מיחד כדי לחפש ולקנות לו אתרוג מהדר, מבלי להתחשב עם המחיר הנדרש תמורתו.

השליח היה נוסע לעיר הגדולה - ולעתים לערים רחוקות יותר - כדי לבדק ולבחן את האתרוגים המצעים למכירה, מתוכם בחר את היפה והמהדר ביותר. אף פעם לא קרה שהשליח יחזר בלי אתרוג, עד ש... פעם אחת קרה והשליח חזר בידים ריקות. הוא הסביר לרב, כי הוא נסע למרחקים, בדק אתרוגים רבים, אולם אף אחד מהם אינו עונה לדרישותיו הגבוהות של הרב.

היתה זו כנראה שנה לא טובה לאתרוגים כי כלם מלאים פגימות, כתמים וכל מיני דברים הנוטלים מהאתרוג את הדרו. כל תושבי העירה השתתפו בצערו העמק של הרב. מבוכה רבה השתררה לאור המחשבה כי העדר אתרוג בבית הרב ימנע מהתושבים את הברכה על ארבעת המינים, בהיות האתרוג של הרב האתרוג היחידי בעירה קטנה זו. אולם עד מהרה נמצא מוצא. נוסע שעבר בעירה ושמע על צערו של הרב ספר כי בעיר רחוקה סמוך לגבול, יש יהודי אמיד אשר ברשותו אתרוג כשר ומהדר ביותר.

שנים ממעריציו הנאמנים ביותר של הרב יצאו מיד לדרך. ללא שהיות הם שכרו סוס ועגלה וכעבר כמה ימים הגיעו לאותה עיר רחוקה, ליד הגבול. מיד הם נכנסו אל היהודי ובקשוהו להראות להם את האתרוג. בעל האתרוג שמח להראות לאורחים את הפרי המהדר אשר ברשותו. בגאוה בלתי מסתרת הוא הביא את קפסת הכסף ובה, עטוף בצמר גפן, האתרוג היפה והמשלם ביותר שראו אי-פעם.

"בדיוק בשביל הרב שלנו" הפטירו שני השליחים ומיד הוציאו מכיסם את כל הכסף שהיה ברשותם, סכום הגון ביותר.

אולם בעל האתרוג אמר "לא" באלף רבתי.

"גם אני יהודי הנני" - אמר לשליחים המפתעים - "וגם אני מחבב את מצות ארבעת המינים. אני מצטער מאד אך האתרוג שלי אינו למכירה".

שני השליחים החלו לשכנע את היהודי. הם דברו אל לבו ואמרו לו כי אין ספק שהוא יוכל להשיג לעצמו אתרוג אחר, אשר אפלו שלא יהיה כל כך מהדר כמו זה שמדבר בו, הרי שאפשר בכל זאת לברך עליו. מאידך הרב שלהם, נפשו יוצאת לאתרוג מהדר אשר הוא מקפיד מאד במשך כל השנים להשיגו. יתר על כן, אם לרב לא יהיה אתרוג, תשאר כל הקהלה בלי אפשרות לקים מצוה זו.

בעל האתרוג אמר שהוא מצטער ונכר היה שהוא אכן מתכון לכך - אך מעמדתו לא רצה לזוז. "זו לי הפעם הראשונה בחיי שהצלחתי להשיג אתרוג כה מהדר", אמר, "ואין אני מוכן לותר עליו, אפלו לא למען הרב שלכם. מצטער רבותי, אך נסו את מזלכם במקום אחר".

מלאי אכזבה אחלו השליחים לבעל האתרוג המאשר שנה טובה וחג שמח ועמדו ללכת. "חכו רגע" קרא אחריהם בעל האתרוג. "יש לי תנאי מסים שאם הוא יתמלא, הנני מוכן לתת את האתרוג שלי לרב שלכם אפלו במתנה".

"מהו התנאי"? שאלו השליחים שנתמלאו שוב תקוה. "ראו", אמר בעל האתרוג, "השם יתברך ברך אותי בעשר וכבוד ויש לי גם אשה טובה, אך למרבה הצער אין לנו ילדים. אני ואשתי שוב איננו צעירים כפי שהיינו, על כן אני מוכן לתת את האתרוג שלי במתנה לרב שלכם, אם הוא יברך אותי ואת אשתי שיהיה לנו בן בזמן הזה בשנה הבאה. אולם דעו לכם רבותי כי המתנה שלי נתנת על תנאי. אם תנאי זה יתמלא ולתקופת השנה יולד לי בן, הרי שהמתנה מתנה. אך אם לא - דעו כי המתנה בטלה ומבטלת, לא שרירה ולא קימת, ופרוש הדבר הוא שהרב שלכם לא קים את מצוות ארבעת המינים".

פני השליחים נפלו למשמע התנאי החמור ותקותם נגוזה חיש מהר. כיצד יכולים הם לקבל את האתרוג בתנאי זה? הם נסו שוב ושוב לשכנע את האיש שימכר להם את האתרוג וישליך על השם יהבו שישלם לו את גמולו הטוב, אולם ההוא עמד על דעתו ולא זז ממנה כמלוא הנימה.

"תקחו או שלא תקחו" אמר, "זה לשקולכם. אך אני מוכן לתת אותו רק בתנאי האמור". אחרי שהתיעצו בינם לבין עצמם, החליטו השליחים לקבל את התנאי של בעל האתרוג. הם לקחו את האתרוג המהדר ויצאו בדרכם הביתה. משהגיעו ונכנסו אל הרב, בשרו לו השליחים במאור-פנים כי יש להם אתרוג, ולא סתם אתרוג אלא מהדר שאין דומה לו! בראות הרב את האתרוג הנהדר אורו פניו והוא היה מוכן לצאת במחול מרב שמחה של חבוב מצוה. "אולם"... החלו השליחים לגמגם. "מה יש, ספרו נא לי" בקש הרב. "האתרוג הזה נתן על תנאי" אמרו השליחים וספרו לרב את כל הספור. לרגע נעלמה ארשת האשר מעל פני הרב ואת מקומה תפסה הבעה רצינית. הוא שקע בהרהורים ולבסוף אמר: "אני אקבל את המתנה ואברך את הזוג שהשם יתברך ימלא את מבקשם ואלו השם את הטוב בעיניו יעשה".

עיני הרב אורו שוב בקחתו לידיו את האתרוג החל להתבונן בעיניו ביפיו הבלתי רגיל. הוא חכה בחסר סבלנות לחג הסכות הממשמש ובא כדי שיוכל לקים את מצוות ארבעת המינים ולברך על האתרוג היפה עברה כשנה ולפני סכות בא שליח מאותה עיר רחוקה שליד הגבול. היהודי העשיר, שנתן את האתרוג במתנה שלח להודיע כי ברכת הרב נתמלאה ובן זכר נולד להם למזל-טוב. יחד עם ההודעה המשמחת שלח היהודי לרב אתרוג מהדר וכליל השלמות במתנה, והפעם - ללא כל תנאי...

מכאן ואילך נהג כך העשיר מדי שנה בשנה: הוא שלח לפני סכות אתרוג מהדר לרב. פעם אחת הביא את האתרוג נער יפה-תאר. אני הוא "בן-האתרוג" - הציג את עצמו הנער בפני הרב. שמי משה ואבי שלח אותי אל כבוד תורתו ללמד תורה וארחות חיים.

משה, או כפי שהבריות כנו אותו "משה אתרוג", למד תורה בשקידה וקים את המצוות בהדור הראוי לתלמיד חכם. אולם ביותר הוא חבב את מצוות ארבעת המינים ובמיחד את האתרוג, עליו ברך בשמחה פנימית מיחדת.