במעלת הסכה וחשיבותה

א. ה"כף החיים" (תרכ"ה, ח) מביא מהזהר (תקון ע. דף קל"ב): מי שעושה לעצמו סכה, הקדוש ברוך הוא מסכך עליו בעולם הבא, ומגן עליו מכל מלאכי חבלה כשיוצא מהעולם הזה והולך לאותו עולם.

ב. כתב רבי חיים פלאג'י בחשיבות נתינת צדקה לצרכי החג והכנסת עניים לסכה, שהם חלק משבעה אשפיזין קדישין.

ג. דיקו האחרונים מדברי הזהר, שצריך אדם להזמין בפיו האשפיזין, ואם לא יזמינם בפיו - אינם באים לסכתו, אפלו שהוא צדיק גמור, ולכן יזמין אותם ויקרא לכל אחד בשמו. והחיד"א (מורה באצבע ס"ט אות רפ"ט) הוסיף שצריך להכין כסא עם מעיל מפאר על גבו לזכר שבעה אשפיזין עלאין קדישין, מעין שעושין ביום המלה כסא לאליהו הנביא, שכתוב בזהר (פרשת לך לך דף צ"ג.) שאם לא מכינים לו כסא (ביום המלה) - לא בא. וכמו כן ב'מועד לכל חי' (לרבי חיים פלאג'י סימן כ', אות ט') שצריך להניח ידיו על הכסא, ולומר "זה הכסא של שבעה אשפיזין עלאין והלילה יהיה אשפיזא של...".

וב"כף החיים" (אות ו) מובא בשם הש"ך (על התורה פרשת אמר) שלא יכניס לסכה גוי, שהסכה נקראת 'צילא דמהימנותא' (בצל האמונה), ולעכו"ם אין מהימנותא (אין אמונה), ואז בורחת הקדשה, ושבעת הצדיקים מקללים קללות נמרצות (ולפי זה כשיש 'עובדים זרים' יש לזהר ולעשות שאלת רב).

וב"מטה אפרים" (סימן תרכ"ה אלף למטה ס"ק ס"ה) כתב: טוב לדרש בכל יום מענין האשפיזין של אותו היום, ביום א' בענין אברהם, וכן בשאר ימי החג.

ד. כתב ה"אבודרהם": בכל רגע ורגע ששוהה בביתו חוץ לסכה על דבר שאינו הכרחי - עובר על מצוות עשה מהתורה, זולת הלמוד כשהוא בעיון רב, והתפלה שהתירו רבותינו (סכה כ"ח:) חוץ לסכה. ועל זה ידוו כל הדוים לבקרים תפקדנו, לרגעים תבחננו, כמה רגעים בחג מטיל אדם חוץ לסכה, ועובר בכל רגע על מצוות עשה.

ה. מצוות סכה מצוה גדולה וחשובה עד מאוד, ועל כן ראוי שלא לדבר בסכה כי אם דברי תורה וקדושה. ויזהר שלא לדבר דברים אסורים כדברים בטלים - לשון הרע ורכילות, ויזהר שלא לכעס בה, שזה בזיון לסכה ולקדשתה, וישב בה בדרך ארץ, כפי שיושב בפלטין המלך ("אלף המגן" סימן תרכ"ו כ"ג). עוד כתב (שם בסעיף קטן כ"א) שביאת אליהו תהיה בסכות.

ו. בפסיקתא דרבי כהנא מובא: כל המקים מצות סכה בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא מסך עליו מהמזיקין שלא יזיקו אותו, שכן הוא אומר "באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה".

ומובא עוד שם, שהקדוש ברוך הוא מסך עליו מהמזיקין לעתיד לבוא. וכן הוא בתקוני זהר (דף קל"ב).

ובפסיקתא מובא עוד: אני נותן לו חלק לעתיד לבוא, שלא יהא העוף יכול להסתכל בו, והקדוש ברוך הוא מושיבו בסכתו של לויתן.

ובזהר פרשת תצוה כתב: סגלה היא להגן על האדם בעת צרתו. וב"יפה ללב" כתב: על ידי מצות סכה זוכה לשב בארץ ישראל. וב'שם משמואל' (סוף פרשת אמר) כתב שעל ידי מצות סכה זוכה לבנים.

וב'מעם לועז' הוסיף, שגורם לשכינה שתשרה בארץ, ובכח המצוה שעושה יש בכח הצדיק לבטל הגזרה, ואין מבשרים לו משמים אלא בשורות טובות, ויאריך ימים, ומגנה עליו להצילו מכל רע.

וב'שפת אמת' כתב שעל ידי מצות סכה זוכה להבין התורה. וב'תפארת שלמה' וב'אמרי חיים' (לקוטים) כתב: בכח מצות הסכה להמשיך שפע פרנסה.

וב'עטרת ישועה' כתב: על ידי מצות הסכה מבטל צער גדול בנים, ועוד הוסיף שהמצוה ממשיכה רפואה.

ז. המקים מצוות סכה כתקונה, מבטח לו שלא תבוא מריבה לביתו כל השנה ("כף החיים" אות תרכ"ו).

ח. אומר הגר"א מצות סכה היא מגן ביום רעה, שנאמר (תהלים כ"ז) "כי יצפנני בסכו ביום רעה יסתרני בסתר אהלו".

ט. כתב ה"מטה אפרים" (תרכ"ו): מהסכה נמשכת לאדם רפואה לכל רמ"ח איבריו.

י. כתב ה"שפת אמת" (סכה תרל"ד): מצות הסכה נותנת תוספת הארת קדשה לדירתו של האדם לכל השנה.

י"א. כתב הגר"א (לקוטי תהלים כ"ז-ט): חג הסכות (בו נדונין על המים) הוא זמן השפעות גשמיות ופרנסה לכל השנה.

י"ב. כתב ה'מכתב מאליהו' (חלק ד'): שבעת ימי חג הסכות משפיעים לטובה על כל השנה הבאה עלינו לטובה.

י"ג. כתב ה"שפת אמת" (על התורה עניני סכות"): "למען ידעו דורותיכם" - "בחג הסכות מחלקים דעת לכל אחד מבני ישראל.

י"ד. כתב רבי חיים פלאג'י ב"מועד לכל חי": מצות סכה מגנה לחיות הנפש, וסגלה לחיים ארכים.