האחדות בעם ישראל - מתכון לשלום

בענין האחדות בעם ישראל יש להביא כאן מה שאמר המגיד ממזריטש זצ"ל לבאר מה שאנו מבקשים בתפלותינו "מלא ידינו מברכותיך". והסביר זאת במשל: כפרי אחד בקש לקנות יין. מה עשה, הטעין חבית ריקה על עגלתו, ונסע העירה. הוא עצר ליד בית מסחר ליינות, הכניס את החבית פנימה ובחר את סוג היין. המוכרים מלאו את החבית, ועזרו לו להעלותה אל העגלה. שמח וטוב לב נסע הכפרי לביתו, קרא לבניו שיעזרוהו לשאת את החבית הכבדה, ולהפתעתו, מצאה ריקה. ברב כעס וחרון סב על עקבותיו וחזר העירה, נכנס אל בית היין, וחולל מהומה: "מדוע הוניתם אותי, הן שלמתי במיטב כספי, וקבלתי כלי ריק, הרי זה חמס, שד לאור היום".

תמהו המכרים, כי הם ידעו שהחבית היתה מלאה עד גדותיה. ומאידך גיסא, נכרים דבריו אמת. יצאו לבחן את החבית, וגלו את הסוד, היא היתה נקובה. הנסרים מהם מרכבת החבית לא היו תואמים, והיין נגר מבין החרכים. אמרו לו: "לא עלינו תלונתך, בך האשם תלוי, הרוצה לקנות יין עליו להביא חבית שלמה, תקינה".

כיוצא בכך, מי שמושיט את ידיו כדי לקלט טובה מלוא חפניו, חיב לראות שאצבעותיו תהיינה מהדקות האחת לרעותה, שאם לא כן, תזל הטובה מבין אצבעותיו.

והנמשל: אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא רב טובה וברכה, והוא אמנם מוכן לתתה, אבל עלינו להכין את הכלי שיחזיק ויאגר את הברכה. ומהו כלי זה? זאת השמיעונו חז"ל בסיום הש"ס (במסכת עוקצין ג, י"ב): "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". דהינו, אנו כלם נחשבים לכלי אחד, וכל אחד הוא כמו נסר בחבית. אם יהיו הנסרים מהדקים זה לזה ומחשקים יחדיו תהיה החבית שלמה, והברכה תשרה בו. ועל כן, באמרנו, "מלא ידינו מברכותיך", הרי אנו הכלל כלו מושיטים את ידינו לקלט טובה מלוא חפנים, כאשר כל יחיד ויחיד הוא כאצבע ביד.

והתנאי הראשון הוא, שתהיינה האצבעות הדוקות, ושהשלום והאחוה ישררו בינינו.