אמר אל הכהנים בני אהרן... לנפש לא יטמא בעמיו" (כ"א, א')- סיפור

סיפר רבי יעקב ברוך מרדכי זקס: שמעתי מסבתי, הרבנית פיגא בתו של ה'חפץ חיים', כי בעירה ראדין היתה שמועה שמתחת לככר העירה יש קבר של יהודי מומר משנים עברו.

הדבר העלה חשש לטמאת מת על שטח גדול, ומאחר שהכהנים לא רצו להטמא, היו מאריכים את דרכם ולא עברו דרך הככר כדי שלא להכנס בחשש טמאה.

לעת זקנותו של ה'חפץ חיים', קשתה עליו ההליכה. וכשהגיע למקום היה עליו להתאמץ להאריך את הדרך. או-אז היה נעצר ואומר 'הרי אני נכד של אהרן הכהן 'ברוך אשר קדשנו בקדשתו של אהרן'! כך בכוחות מחזקים היה מאריך והולך מסביב. [קנטרס הלכות טמאה לכהנים]