דבר העורך

בפרשת השבוע, פרשת אמר, מצוה התורה על קדוש ה', שנאמר (כ"ב, ל"ב-ל"ג): "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' ".

הרמב"ן מביא את דברי רבותינו בתורת כהנים (ט', ד'): שזוהי מצוות עשה לקדש את שמו יתברך במצוות, ולהיות מוכן לההרג ולא לעבר עליהן. וזה לשונו: "על דעת רבותינו מצות עשה שנקדש את שמו במצות לההרג עליהן ולא נעבר, וזה טעם 'המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים', שהוא טעם יכלל כל המצות שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים".

הרמב"ן מסביר כי ה' יתברך מצוה אותנו ב-2 מצוות: לא לחלל את שם ה' ובמקביל, לקדש את שם ה'. הסבה לכך היא: "אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים", הינו הסבה: שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים. וכלשון רבותינו: "לשם כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתקדשו את שמי ברבים".

ספר ה'חנוך' כותב על מצות קדוש ה' דברים נעלים: "שנצטוינו לקדש את השם. שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'... ולשון ספרא (אמר ח, ו) 'על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים', שתקדישו את שמי ברבים. ה'חנוך' מסביר את טעם המצוה: "שרש מצוה זו ידוע כי האדם לא נברא רק לעבד את בוראו ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחמר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

והנה אך לפני כמה ימים התקים יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעלות האיבה. אותם חללים נעקדו כי הם יהודים, ומסרו נפשם על קדוש ה'! ועליהם נאמר במותם צוו לנו את החיים.

רבי אריה לוין, הידוע כ"אבי האסירים", היה דמות של חסד טהור. פעם אחת, הוא קנה מעיל חדש ומהדר לכבוד החגים. יום אחד, בעודו הולך ברחוב, נגש אליו אדם עני, לבוש סחבות ורועד מקור, ובקש עזרה.

רבי אריה לא הסס, פשט את מעילו החדש והעניק אותו לעני. תלמידיו, שראו זאת, תהו: "רבי, זהו מעיל יקר שקנית לכבוד החג! יכלת לתת לו סכום כסף שיקנה בו מעיל פשוט יותר". רבי אריה חיך והשיב: "אם הייתי נותן לו כסף, הוא היה קונה מעיל של עניים. רציתי שפעם אחת בחייו, הוא ירגיש איך זה ללבש מעיל של עשירים. רציתי שהוא ירגיש מכבד".

זהו קדוש ה' שבחמלה - היכלת לראות את כבודו של הזולת מעבר לצרכים הבסיסיים שלו.

ספור נוסף מימי השואה: מספר על נער שהצב בעבודת כפיה מפרכת. בכל בקר, הוא היה מסכן את חייו כדי להניח תפלין לכמה דקות לפני היציאה לעבודה. באחד הימים תפס אותו קצין גרמני. הקצין, שהיה המום מהתעוזה, שאל אותו: "למה אתה עושה את זה? אתה יודע שאני יכול להרג אותך על זה ברגע". הנער ענה לו ברגע: "את הגוף שלי אתה יכול לקחת, אבל את הזמן שלי - את הדקות האלו בבקר ששיכות לקשר שלי עם בורא העולם - את זה אף אחד לא יכול לקחת ממני". הקצין היה המום מהעצמה הרוחנית של הנער, שהוא פשוט הסתובב ועזב אותו לנפשו. זהו קדוש ה' של הרוח והנשמה.

קדוש ה' יכול להתאפין כמעט בכל הבט שיש לנו בחיים, אדם צריך לשאל את עצמו לפני כל פעלה ולהתבונן האם זה קדוש ה', או חלילה חלול ה'. ואו במלים אחרות האם זה רצון ה' או שלא.

קדוש ה' הוא לא רק מעשה של גבורה עלאית ברגעי קצה, אלא לעתים דוקא היכלת לנהג באצילות, ביושר ובחמלה שגורמים לאחרים לומר עליו: "אשרי מי שזהו אלקיו". וישמע החכם ויוסיף לקח.