"אשר הונף ואשר הורם" (כ"ט, כ"ז) - ה'מי שברך' הראשון - ספור מרגש

את הספור הבא ספר יהודי חשוב תושב שכונת גאלה שבירושלים: שבת בבקר. בית הכנסת האורתודוכסי בקליולנד שבארצות הברית. יהודים עטופים בטליתות לבנות מתנועעים בתפלה. מבחוץ נשמע קולו של מנוע מכונית מתקרב. אדם כבן ארבעים יצא מהמכונית וחפש לו פנה מתאימה ממנה יוכל להשקיף אל תוך בית הכנסת. המתפללים אינם מתרגשים, תופעה כזו מתרחשת מדי פעם במקום זה.

בקליולנד ישנם יהודים מכל הסוגים ואף גויים שמתענינים לעתים בנעשה בפנים. האדם שיצא מהמכונית נעמד בקרן זוית והביט ממשכות אל תוך בית הכנסת ולא זז משם.

בתפלה מתוך בית הכנסת הגיעו לקריאת התורה, שבעה קרואים עולים, המפטיר גם הוא מסים, והנה מגיעה ה'הגבהה'. הכל נעמדים, 'משה אמת ותורתו אמת', ורגע אחרי ההגבהה - נעלם האיש ולא נצפה שוב מהחלון. בשבת הבאה שוב הגיע אותו אדם במכוניתו, נעמד מבחוץ, השקיף ומיד לאחר ההגבהה התניע את רכבו ונעלם. המחזה חזר על עצמו שוב ושוב ובין המתפללים החלט כי יש לעשות סוף לדבר. אחד מהגבאים יצא אל האדם שחכה בחוץ ואמר לו: 'כאן זה בית כנסת אורתודוכסי. אנחנו שומרים שבת, ובשבת אין לנסע'. 'ככה'? האיש נבוך, הוא לא התכון להפריע. 'בסדר, אבוא לכאן ברגל'.

בשבת הבאה עשה האיש את דרכו ברגל מביתו שבמרחק כמה קילומטרים הגונים. הוא קם לפנות בקר כדי שיוכל להגיע אל בית הכנסת, להעמד בפנה כלשהי בחניה ולהציץ לכוון ספר התורה בשעת ההגבהה. 'למה תעמד בחוץ'? שאלו אותו כמה מהמתפללים, 'בוא תכנס'.

בשבת הבאה הוא כבר נכנס, הראו לו איפה אוחזים, מה מתפללים, מה קוראים, ולאט-לאט הוא הפך למתפלל מן המנין. התפלה בשבת היתה רק ההתחלה. מאמריקאי שלמד בבית ספר גויי וגדל בבית חלוני לגמרי, הוא הפך לבעל תשובה גמור. הוא שנה את ארחות חייו מן הקצה אל הקצה, עד שהיה לאדם חדש, יהודי שומר תורה ומצוות עובד ה' בכל מאודו.

באחד הימים בקשו ממנו המתפללים הסבר. 'מה משך אותך בהגבהה של ספר התורה דוקא'? שאל אותו אחד מהם. והוא הסביר: 'נולדתי בבית מנתק מיהדות. אמנם סבתי עליה השלום היתה אשה צנועה וצדקת, אך הורי הרחיקו לכת.

למדתי בבית ספר גויי, ועברתי את המסלול הרגיל של אמריקאי ממצע.

במפעל שבו אני עובד מארגנת הנהלת המפעל מדי פעם טיולים לכל העובדים, כל פעם במדינה אחרת בעולם.

באחת השנים נסענו לארץ ישראל והתאכסנו בבית מלון בירושלים. בכל יום הלכנו למקום אחר.

בשבת בבקר ירדתי למטה, לכניסה, ושאלתי את החברים: מה יש היום? והם אמרו: היום שבת. לאן הולכים? לבית כנסת יהודי. הלכתי לבית הכנסת ברחביה. הלבוש שלי לא התאים לבית הכנסת, ולכן נכנסתי לעזרת הנשים שהיתה ריקה. עמדתי והתבוננתי. זמן קצר אחרי שנכנסתי סימו המתפללים את קריאת התורה ועשו הגבהה לספר תורה.

באותו רגע קרה לי משהו שאי אפשר להסביר: בעוד אני מתבונן ביריעה הפתוחה שבין עצי החיים, אני חש בהתרגשות עזה, כאלו פונה אלי מלאך מהשמים ואומר לי: כמה צדיק אתה, כמה אני אוהב אותך, זו היתה בת קול פנימית חזקה ועצמתית. משהו שעלה בתוכי בלי שום הקדמה לפני כן. תחושה כה נעימה של אהבה עטפה אותי. חויה כזאת לא חויתי מעולם.

שבוע הנפש הסתים, חזרנו לקליולנד, לחיים האמריקאים הרגילים ולעבודה במפעל, אבל ידעתי שאני מכרח לראות עוד פעם איך מרימים ספר תורה ומסובבים אותו באויר.

בררתי איפה יש באזור בית כנסת, וכך הגעתי לכאן, קדם כדי לראות 'הגבהה' מבחוץ, ואחר כך מבפנים, וההמשך ידוע' הספור הפליא במיחד את אחד השומעים: 'כל ההתעוררות שלך הגיעה מהגבהה של ספר תורה'? - 'כן'! השיב האיש. 'באיזה בית כנסת ארע הדבר'? שאל המתענין. 'בבית הכנסת של הרב שר ברחביה' השיב היהודי.

הדברים היו לפלא. האיש ששמע את הספור הבין כי יש דברים בגו. יתכן שבאותו ספר תורה טמון סוד כלשהו. הוא פנה לרב שר ושאל אותו: 'אולי תזכר באיזה ספר תורה קראו בפרשה המסימת ההיא בקיץ'? הרב זכר וספר: זהו ספר תורה מיחד. בתחלת דרכי הייתי רב בבית כנסת בקליולנד, וראיתי שיש להשיג בדחיפות ספר תורה כשר. אמרו לי שספר תורה מהדר כמו שאני מחפש עולה ששת אלפים דולר. בימים ההם היה זה סכום עצום. אספתי את הגבאים כדי לדון בדרכים להשיג את הכסף, והנה אחד מהם נזכר כי בעיר מתגוררת אשה זקנה, צדקת, לבושה בדיוק כמו הסבתות הצדקניות שהיו באירופה. מדי יום היא יוצאת והולכת בין החנויות כשבידיה קפסא גדולה, ומקדישה את ימיה לאסוף כספי צדקה. 'היא מתמידה באסוף הכספים, ונראה שיש בידה כסף רב', אמר הגבאי 'אהבת התורה שלה גדולה מאד, היא בודאי תסכים להרתם לרכישת ספר תורה'.

יצרנו קשר עם האשה, וזו אמרה: 'אני מסכימה לקחת על עצמי את כל התשלום של ספר התורה, בתנאי אחד: נולד לי נכד פג, והוא נמצא בפגיה במצב קשה מאוד. אני מבקשת שה'מי שברך' הראשון שיברכו בעת שיקראו בתורה יהיה לטובת הנכד שלי'. הסכמנו לתנאי.

בו במקום נתנה האשה צ'ק על סך 6,000 דולר, ואכן ספר התורה נרכש, וה-'מי שברך' הראשון היה לטובת הנכד.

אכן, תוך מספר ימים הוא יצא מכלל סכנה והבריא.

אותו ספר תורה שתרמה האשה עלה אתי לארץ ישראל והוא ספר התורה שבו קראו באותה שבת. הנכד הפג גדל והיה לאיש. 40 שנה לאחר ה'מי שברך' הראשון הגיע לבית הכנסת, פגש את ספר התורה שתרמה סבתו והפך לבעל תשובה אמתי...