שבת זכור על מה ולמה?

שבת זו שלפני פורים, נקראת גם שבת זכור על שם ג' הפסוקים הנקראים במפטיר ('פרשת זכור'), והיא השניה מתוך ארבע הפרשיות שקוראים בחדש אדר. בפרשת זכור, מזכירים את מפלתו הראשונה של עמלק וחמרת מעשיו, שבא להלחם עם בני ישראל ללא כל סבה, בעוד שעם ישראל היו חלשים בגשמיות וברוחניות. וכן מופיע בפרשה זו, צווי לזכר מעשה זה ולמחות את זכר עמלק. ואנו קוראים זאת בהקשר לנס הגדול שארע בדורו של מרדכי הצדיק, והוא מפלת המן האגגי (מצאצאיו של אגג העמלקי), אשר בקש "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז" (אסתר ג', י"ג). השנה פורים חל ביום שלישי, ושושן פורים ביום רביעי - חוגגים פורים בערים המקפות. יום ב' - י"ג אדר הוא יום תענית אסתר. תקנו חז"ל לקרא בשבת שלפני פורים פרשת מחית עמלק לזכר מעשיו הרעים של עמלק כדי שלא ישכח הדבר מלבנו, ונספר זה לבנינו ולדורותינו, כך עשה לנו הרשע, ולכן נצטוינו למחות שמו (רמב"ן דברים כ"ה, י"ז). עמלק, ואף שהזכירה היא פעם בי"ב חדש, הסמיכוה לפורים, להסמיך מחיתו למעשה המן שהיה מזרעו, כפי שנאמר: "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט', כ"ח) - להקדים זכירה לעשיה (משנה ברורה תרפ"ה, א).

מצוות זכירת מעשה עמלק ומחייתו

כתוב בשלחן ערוך (תרפ"ה, ז : ומשנה ברורה, י"ד): מצות עשה לזכר מעשה עמלק, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק"...

ולא תעשה: "לא תשכח". ומצות הזכירה בקריאה מתוך ספר תורה מהדר ובדוק (שערי אפרים שער ח, פ"ה). ומשתדלים לשמע, כל אחד בהברת עדתו, ויש להעלות גדול וגם הקורא יהיה גדול (משנה ברורה רפ"ב, כ"ג), ויכונו הקורא והמברך להוציא, והשומעים לצאת ידי חובת "זכירת מעשה עמלק וזכירת מחית עמלק".