"ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן..." (כ"ח, י"ז) - אבני החשן והאפוד לפי תכונתו וסגלתו של כל שבט

כתב רבנו בחיי: מה שנתן אבן 'אדם' לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה והודה ולא בוש, ואבן זו נקראת 'רובין', ונקראת 'אדם' כי מראהו אדם כדם, וסגלתו - שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ושתיה - מועיל הרבה להריון, כדודאים שמצא ראובן, ששם דמות אדם. ועל כן נכתב 'אדם' חסר וי"ו יורה על פעלתו.

שמעון היה מפתח על 'פטדה', היא אבן ירקה ככרתי בכרכי הים. ומה שנתנה אבן זו לשמעון, על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וכן כל מי שחטאו משבט שמעון בבנות מואב - הוריקו פניהם.

וסגלת אבן זו של פטדה - שהיא מקררת את הגוף, ועל כן היא מצויה בארצות כוש, שהן חמות, וצריכים אליה לקרר אותם.

לוי היה מפתח על 'ברקת', על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר, והיא האבן שתלה נח בתבה, ממה שכתוב 'צהר תעשה לתבה" (בראשית ו', ט"ז), ונתנה ללוי מפני ששבט לוי מאירין בתורה, וכן משה היה משבט לוי וכשנולד נתמלא כל הבית אורה (שמות רבה פרשה א' אות כ"ד), וסגלת אבן זו, שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים, מלבד שמשתמשים באבן זו להאיר, כפי שמשתמשים באור נר, ואומרים שאם שוחקים אותה ומערבים במאכל ובמשתה יועיל הרבה מאד להחכים ולפתח הלב.

יהודה היה מפתח על 'נפך', והאבן ירקה ככרתי, ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה ולא בוש, והוריקו פניו גם על שחשדו אביו על יוסף, וכשבא יעקב לברך את בניו, אמר לו ליהודה: 'מטרף בני עלית' (בראשית מ"ט, ט') ונעשו פניו זכים ובוהקים כנפך הזה שזיוה מבהיק, וסגלת האבן הזאת שכל מי שנושאה - אויביו הופכין לו ערף, לכך נקרא 'נפך', וכן כתוב ביהודה 'ידך בערף איביך', וכן מצינו תגברת מלחמה ונצחון בכל שבט יהודה, בדוד ובמשיח.

יששכר היה מפתח על 'ספיר', והוא מראה תכלת, ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה, ולוחות התורה של סנפירינון היו, וכתוב במתן תורה 'ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר', ונפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד, וזולת האבן הזאת שהוא טוב לאור העינים, ולכך מעבירים אותו על העינים, וכן התורה מאירת עינים.

ואמרו שהאבן הזו תועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף, וכן התורה מרפאה לכל הגוף, וכפי שאמרו חז"ל 'החש בראשו יעסק בתורה'.

זבולון היה מפתח על 'יהלום', והיא לבנה כלה על שם שהכסף לבן, והוא סימן לעשרו של זבולון, והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגלת האבן שמביאה שנה על האדם, שכן כתוב 'הפעם יזבלני'. דן היה מפתח על 'לשם', ונמצא בו פרצוף אדם מהפך, על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה, וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י"ט, מ"ז) 'ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם', כי היא שם עיר מארץ ישראל.

נפתלי היה מפתח על 'שבו', והיא נקראת טורקיז"א (טורקיז), והפרשים רגילים לנשאה, וסגלתה שמושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו, ולכך נקראת 'שבו', ועל שהיא מחברת אותו לרכב נתנה לנפתלי, שהוא לשון חבור על שם 'על נפתולי אלוקים נפתלתי'.

גד היה מפתח על 'אחלמה', והוא הנקרא קרישטאל (קריסטל) ודבר זה מצוי הרבה אצל בני אדם, והכל מכירים אותו, וכן שבטו של גד היו מרבים והרוגיהם נכרים, כפי שנאמר 'וטרף זרוע אף קדקד' (דברים ל"ג, כ') וסגלת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה, ולכך נקראת 'אחלמה' מלשון חזק, כמו שנאמר "ותחלימני והחיני" (ישעיה ל"ח, ט"ז).

אשר היה מפתח על 'תרשיש', וגון שלה דומה לגון השמן, ויש שפרשו שהיא האבן שצבעה תכלת, ודומה לגון הים, ומצינו שים נקרא 'תרשיש', כפי שנאמר (יונה א', ג') 'וימצא אניה באה תרשיש' וסגלת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכן למי ששוחק אותה ומערבה במאכלו, ונעשה בזה עב ושמן, והוא שנאמר 'מאשר שמנה לחמו'.

יוסף היה מפתח על 'שהם', וסגלת האבן לתת חן לאדם בעיני כל רואיו, וב'שהם' יש בה אותיות השם, על שם שנאמר 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח'... וכתוב 'ויתן חנו בעיני שר בית הסהר', ומי שנושאה בבית המלכות יצליח, ויהיו דבריו נשמעין. בנימין היה מפתח על 'ישפה', והיא כלולה מגונים הרבה - אדמה, שחרה וירקה, וסגלת האבן הזו לעצר הדם, ונתנה לבנימין, לפי שנשתנה לבו לגונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא, ואף על פי כן התגבר על יצרו ושם מעצור לרוחו, ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לבנימין אבן זו, ונקראת 'ישפה' - שתי מלים: יש פה', שהיה לו לגלות לאביו על מכירת יוסף והתגבר על עצמו ושתק ולא גלה, עד כאן לשון רבנו בחיי.

וכן מובא במדרש (תנחומא פרשת ויצא אות ו' ובאסתר רבה פרשה ו' אות ט"ז): האבן של בנימין באפוד היתה ישפה, שיודע במכירת יוסף ושותק, וזהו ישפה, יש לו פה ושותק, ובמדרש (תהלים ט"ו אות ו') מובא: 'לא רגל על לשנו' (תהלים ט"ו, ג') - זה בנימין בן יעקב, שהיה יודע במכירתו של יוסף, ולא גלה לאביו.