"אם אדניו יתן לו אשה... האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו" (כ"א, ד) - ה' יתברך קובע את הזווג - ספור

במדרש רבה (בראשית ס"ח, ד) מספר: מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא: לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא עולמו? אמר לה: בששה ימים, כפי שכתוב (שמות כ', י'): 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'.

אמרה לו: מה הוא עושה מאז ועד עכשו? אמר לה: יושב ומזוג זווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני.

אמרה לו: זו היא אמנותו? אף אני יכולה לעשות כן, עבדים ושפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזוגן.

אמר לה, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף. מה עשתה, לקחה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות. אמרה: פלוני ישא לפלונית, ופלונית תנשא לפלוני, וזווגה אותן בלילה אחד.

למחרת באו אליה אחד ראשו פצוע, אחד ללא עין, אחד רגלו שבורה. אמרה להם: מה התרחש אתכם? זו אמרה: איני רוצה לזה, וזה אמר: איני רוצה לזו, מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא. אמרה לו, אין אלו-ה כאלהכון ואמת היא תורתכם, נאה ומשבחת ויפה אמרת.

אמר לה: לא כך אמרתי לך שקשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף?! וזהו מה שנאמר בתהלים (ס"ח) 'אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות' - בכי ושירות. מי שרוצה - אומר שירה, ומי שלא רוצה - בוכה.

מספר על הסולטן התורכי ששאל את החכם באשי, ראש הרבנים, מה מעשיו של הבורא מששת ימי בראשית ועד היום? סח לו הרב את דברי המדרש הנ"ל.

אמר לו הסולטן: שוטה היתה אותה מטרוניתה, אין לזוג אלף עבדים ואלף שפחות כלאחר יד, אבל אחת לאחד, גם אני יכול! השיבו החכם באשי כתשובת רבי יוסי: אם קלה היא בעיניך, קשה היא בפני הקדוש ברוך הוא!

אמר הסולטן: הנה הו'זיר - ראש השרים, התאלמן זה עתה ואני אשיאו אשה! יצא לרחוב העיר וראה נערה נאה וחסודה אשר מצאה חן בעיניו. שאל לשמה ולמשפחתה, והיתה בת שועי הארץ. נתן בידה מכתב ואמר לה: לכי לו'זיר, תני לו את המכתב ויתן הוא לך 10 דינרי זהב! נטלה הנערה את המכתב מבלי שתדע את תכנו.

בדרכה לארמון הו'זיר פגשה בדרכה קבצנית זקנה פושטת יד, שהתחננה לפניה: אנא גברתי, נדבה! נכמרו רחמיה של הנערה, אך לא היה לה כסף בידה.

לפתע צץ רעיון במוחה: 'לכי לארמון הו'זיר', אמרה לה, 'תני לו מכתב זה. הוא יתן לך תמורתו 10 דינרי זהב, ותתכלכלי בהם שבועות רבים'.

נטלה הזקנה את המכתב ופנתה לדרכה. כעבר מספר ימים הסב הסולטן עם הו'זיר לסעודה.

ראה הסולטן כי הוזיר בוחר מעדנים רכים ונמוחים כקביות רחת לקום מסכרות ושם בצקלונו.

תמה הסולטן על כך, והו'זיר הסביר לו: הלא עתה שלחת לי ישישה רועדת, חסרת שנים וחולת חניכים, ופקדת עלי לשאתה לאשה. לא הרהרתי אחרי דבריך וקימתי את הצווי שלך. הרשה נא לי להביא לה מעדנים לשמחה... חשכו עיני הסולטן, קרא לחכם באשי ואמר לו: אלקיכם אמת ותורתכם אמת, ומהשם אשה לאיש! [מעשה הגדולים י"ט]