כוחה של תפילה – סיפור על אם שהתפללה רק על אחד מבניה

מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בנך תתן לי (כב כח)

משה ויוסי למדו בישיבה קטנה בירושלים, יוסי היה ילד שובב, ליצן, שאהב 'להתעלל' במלמד. מנגד, אחיו משה הגדול בחור ביישן, שקט, חריף בשכלו, המנצל כל רגע פנוי ללמוד רבותיו הילולו ושיבחו אותו. והוריו רוו ממנו נחת.

האם, שסבלה כל השנים מבנה יוסי, שגרם לה לטרדות, ונאלצה להגיע מדי כמה ימים למלמד ולמשגיח שאיימו ואמרו לה: "זו השנה האחרונה שלו בישיבה, ואנו מחזיקים אותו בישיבה בזכות אחיו אחרת הוא היה מסולק מהישיבה..."

האם פנתה לגדולי ישראל שיברכו את בנה. ואחת בחודש הייתה עולה לקברי צדיקים כרשב"י, האר"י הקדוש, רבי מאיר בעל הנס, ובכל מקום הייתה מסיימת את כל התהילים בבכי הסוחף אף את הסובבות אותה. והייתה מתחננת "ריבונו של עולם אנא חוס ורחם על בני יוסי. זכה אותו לגדול בתורה ותן לו חשק לאהבת התורה, שיגדל ויתעלה במידת טובות ויראת שמים טהורה.!"

והנה חולפות להם השנים. משה לומד בישיבה גבוהה ויוסי אט-אט משנה דרכו לטובה.

משה החל לימודיו בישיבה הגבוהה ובשנה השלישית ללימודיו יעץ לו חברו להצטרף ללימודים אקדמאיים. "בוא נתקדם, חבל על הראש שלנו המושקע רק בתורה. בוא נלמד, נתקדם, נעבוד ברשת היי-טק וגם... נקצה זמן ללימוד תורה בערב."

ההצעה קסמה למשה והוא החל להתעניין בלימודים גבוהים, וכיוון שניחן במוח חריף ידע שבתוך זמן קצר הוא יוכל להשלים את בחינות הבגרות, ותוך שנה יוכל להתקבל לאקדמיה.

משה וחברו החלו בהשלמת לימודיהם באחת האוניברסיטאות במקצועות מדעיים. במקביל, עבדו לפרנסתם בשעות הערב בעבודות מזדמנות כדי לממן את לימודיהם ואף לשכור דירה במשותף.

אט אט החלה גם הידרדרותם בתחום הרוחני. וככל שהזמן חלף ההידרדרות המשיכה ובתאוצה. התפילין הונחו בארון והכיפה נשארה במגירה.

מנגד, אחיו של משה, יוסי, החל לעשות חיל בלימודיו בישיבה הגדולה. עם הזמן התעלה ונהיה לאחד המצטיינים בישיבה וכל ראשו ומאוויו היו שקועים בלימוד התורה.

התעלותו זימנה לו הצעות טובות של שידוכים. רבנים חשובים חפצו לקחתו לחתן. ואחד מרבני הישיבה, שראה את גדלותו בתורה ומידותיו הנעלות, לקחו לחתן לבתו.

באחד הימים סיפרה האם כיצד 'איבדה' את בנה הגדול שעזב את עולם התורה ועבר לעולם החולין.

וכך היו דבריה: "כבר שנים אני הולכת לקברי צדיקים ומתפללת רק על יוסי שלי. לא חשבתי מעולם שמשה יעזוב את עולם התורה. הייתי בטוחה שהוא יהיה ראש כולל, דיין, ורב עיר.

לא ראיתי צורך להזכיר אותו בתפילותי. היה לי כל כך ברור שלמשה לעולם לא יכולה לקרות נסיגה רוחנית... אין מצב שהוא יעזוב את עולם התורה.

היום אני בוכה על שלא נתתי דעתי שבחינוך ילדים אין זמן שאפשר לומר 'עכשיו אני לא צריכה להתפלל על הילד הזה, הוא מסודר, הוא בטוח, אצלו לא יהיו לי הפתעות'...

הקב"ה לימד אותי פרק בחיים שעל כל הילדים צריך להתפלל עליהם... כל הזמן! עכשיו אני מתחילה להתפלל על משה בפעם הראשונה אבל... גם יוסי נמצא בתהילים שלי..." (ברכת דוד)