בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ · עלון 764 · פרשת בא
"ויפן ויצא מעם פרעה" (י, ו) - ספור
משה רבנו מתרה בפרעה על מכת הארבה העומדת לבוא על מצרים אם לא ישלח את בני ישראל. מיד לאחר ההתראה, אומרת התורה שמשה פנה ויצא החוצה.
לאחר מכן פרעה שומע לעצת יועציו ושולח להודיע למשה: "לכו עבדו את ה' אלקיכם, מי ומי ההלכים" (י, ח). יש להבין: מה קרה? מה הכניע את לבבו?...
נוכל להבין זאת על פי המעשה הבא: נפולאון, המצביא הדגול, שליט צרפת, נחל הצלחות כבירות בשדה הקרב. הוא כבש מדינה אחר מדינה, ונראה היה כי עומד הוא להשתלט על כל העולם. בשלב מסים הוא נעצר על ידי התארגנות של כמה מדינות שהתלכדו כדי לעצר אותו. לאחר שספג כמה מפלות, נציגי המדינות שלחו אליו מתוך, אשר הציע לו להחזיר את כל מה שכבש, ובתמורה לכך יאפשרו לו לחזר לשלט במדינתו, צרפת, מבלי שיאנה לו כל רע.
נפולאון לא ידע האם אכן מתכונים הם להותירו על כסאו, או שמכינים לו מלכדת. הוא האזין ברב קשב להצעת השליח והחל להסתובב בחדר אנה ואנה ועשה עצמו כמי ששוקל את ההצעה מכל הכוונים. השליח המתין בסבלנות להחלטתו. לפתע, תוך כדי שהסתובב בחדר, הפיל את הכמתה מעל ראשו, מבלי שהשליח יבחין שעשה זאת בכונה.
כעבר כמה שניות פנה לשליח ואמר: "אני דוחה מכל וכל את ההצעה! אנו ממשיכים להלחם עד טפת הדם האחרונה"! לאחר מכן, הסביר את החלטתו: אם כונותיהם היו רציניות ואמתיות, והם מסכימים להשאיר אותי כמלך, מדוע כשנפלה הכמתה שלי על הרצפה, לא מהר השליח להרים אותה? כשמישהו רואה שכמתה של מלך נפלה מעל ראשו - באפן אינסטינקטיבי הוא רץ להרים אותה! אם השליח לא נע ולא זע - אות וסימן הוא כי אין הם מכירים בי כמלך, וההצעה שלהם היא רק מלכדת"... על פי זה נוכל להבין מה קרה לפרעה. כשפרעה ראה את "ויפן ויצא מעם פרעה", שמשה כבר לא מתיחס אליו כמלך, אלא אומר את דברו, מסתובב ויוצא. כאן הוא הבין שהוא בצרות! כאן הוא הבין שהמלכות שלו מערערת.
אנחנו אומרים: 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלך לעלם ועד'. מתי אנו נבחנים האם אנו מתכונים לכך ברצינות, או שרק אומרים זאת מן השפה ולחוץ? שעת המבחן היא: האם כואב לנו כבוד שמים! האם אנחנו מוכנים להלחם למען כבוד שמים! אם אנו אומרים: 'זה הדור, זה המצב. אין מה לעשות. אין עם מי לדבר. העסק אבוד'... סימן שאנחנו לא מאמינים באמת שה' מלך וימלך לעולם ועד. מי שמאמין שה' ימלך לעולם ועד - רץ, צועק ומוחה על כבוד שמים! אכפת לו אם קורה חלול ה' והוא מנסה להתחזק כדי להוסיף קדוש ה' בעולם. [שש באמרתך - שמות]