"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (י, ב) - "יושב בשמים ישחק ה' יושב בשמים ילעג למו"

וברש"י: התעללתי - שחקתי.

וברמב"ן: כי אני מצחק בו, שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו כטעם "יושב בשמים ישחק ה' יושב בשמים ילעג למו" (תהלים ב, ד).

כתב ב'באר יוסף': מדברי רש"י והרמב"ן מבאר שמצות ספור יציאת מצרים כוללת גם את הספורים אודות מה ששחק והתל הקב"ה במצרים, ובאר שם ב-ד' אפנים איך ומה היה השחוק ששחק בהם הקב"ה. ונראה לבאר, שהנה הקב"ה הורה לפרעה לשלח את בני ישראל מארצו. פרעה התעקש ולא רצה לשלחם, וחשב שירויח בזה שבני ישראל ישארו במצרים לעולם, ויהיו לו עבדים לעולם ועד. ומה הרויח בעקשותו? לבסוף גם שלח את בני ישראל, גם הנחילם את ממון מצרים, גם ספג מכה אחר מכה וכל מצרים מתו ובני ישראל נשארו חיים וקימים, והוא כעין המעשה ברבי יוסי בן קיסמא שנשבו שני בניו מירושלים ע"י שר אחד מאדם, שגזל אותם ושבאם. הלך רבי יוסי לשם ואמר לשר: טל מאה מנה ותן לי את שני בני, ולא רצה. הלך רבי יוסי, התענה והתפלל לפני הקב"ה להושיעו ולהשיב לו את שני בניו. שלח הקב"ה את המלאך מיכאל שילקה את השר בחולי גדול בבטנו, והיה צערו גדול ולא יכול היה לסבלו.

אמרו לו אוהביו: שמא חלי זה בא לך בסבתו של אותו יהודי שבא לפדות את בניו ולא רצית לתנם לו? מיד שלח השר אחרי רבי יוסי שיבוא אליו. כיון שנכנס רבי יוסי לחדרו, סר ממנו כאבו. אמר לו השר: תן לי המאה מנה שאמרת וטל את שני הילדים. אמר לו רבי יוסי: נותרו לי רק 80 מנה. כעס עליו השר וגרשו מביתו. לאחר שיצא, גבר חליו של השר וחש מאוד ברע, חזר וקרא לרבי יוסי ואמר לו: תביא את ה-80 וקח את הילדים. אמר לו רבי יוסי: נותרו לי רק 50 מנה!

גער בו השר, והיה החלי הולך וגדל עד שלא יכול היה השר לסבל יותר. סוף דבר אמר השר לרבי יוסי: מה רצונך? אמר לו: רצוני לטל הילדים בחנם. אמר לו: טוב, קח ולך.

ענה רבי יוסי ואמר: ומה עם שכר העבודה שעבדת בהם בפרך מאז ששבית אותם עד היום?! איני זז מכאן עד שתפרע לי אותו. סוף דבר עשו חשבון ועלה לו 80 מנה, הכרח השר לשקל לו 80 מנה, לקח רבי יוסי את הכסף והילדים והלך לביתו. מה הועילה לו עקשנותו - רק הפסד! [מובא בפירוש "מקדש דודי' לר' דוד הנגיד נכדו של הרמב"ם, מס' אבות פ"ו]