בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ · עלון 764 · פרשת בא
בא - תוכן ענייני הפרשה
א. המשך המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים:
ארבה - ההתראה והמכה (י', א-כ). חשך - המכה (י', כא-כט).
בכורות - התראה על מכת בכורות, וסיום דברי משה רבנו לפרעה (י"א, א-י).
ב. תחלת צווי המצוות למשה בארץ מצרים:
א. ב-א' ניסן, הראה ה' למשה ואהרן את מולד הלבנה.
ב. צווי קדוש החדשים והשנים ע"י הסנהדרין.
ג. מצות פסח מצרים: לקחת ב-י' ניסן שה לקרבן פסח.
ד. ביום י"ד בניסן "בין הערבים" לשוחטו, ולסמן את פתחי בתיהם בדם השה, ובליל ט"ו לאכל את בשרו הצלוי באש, עם מצות ומרור, בעוד שהם מוכנים ליציאה ומאידך מצוים לא לצאת מביתם כל הלילה.
ה. מצוות פסח לדורות: לחג את היום (ט"ו ניסן) באסור מלאכה, וחג - קרבנות לה' שבעת ימים, ושלא יאכל ושלא ימצא חמץ בבתי בני ישראל.
ג. עם ישראל קבל על עצמו לקים את מצוות הפסח, ולקים מצות ספור הצלתם ע"י חמשה דברים [הגדה של פסח, פרשת ציצית, ברכות אמת ויציב, ואמת ואמונה].
ד. מכת בכורות: בליל השמורים, ליל ט"ו ניסן, ה' עובר בכל ארץ מצרים וכל בכורי מצרים מתו, ולאחר שפרעה עצמו והמצרים - מתחננים לעם ישראל שיצאו, ואף נתנו לישראל כסף זהב ושמלות - ב-"עצם היום הזה", בדיוק 430 שנה מברית בין הבתרים - יוצא עם ישראל ממצרים.
ה. דיני אכילת קרבן פסח: כדרך מלכים, בחבורה אחת, אסור לשבר עצם, ואין להותיר מהקרבן, ואסור לגוי, ולישראל מומר או ערל - לאכל ממנו.
ו. פרשת 'קדש לי כל בכור': דיני הקדשת בכור אדם, בכור שור ושה, ופדיון פטר (בכור) החמור - זכר למכת בכורות, מצות תפלין של יד ושל ראש.
ז. פרשת 'והיה כי יביאך': מצות זכרון יציאת מצרים, ומצוות פסח - אכילת מצה, אסור חמץ, והגדה בליל הסדר, ומצות קדשת בכורות, ומצוות תפלין של יד ושל ראש, זכר ליציאת מצרים (יג).