מצוות פרו ורבו ונישואין – מה אומרים המקורות?

שני פסוקים ומצווה אחת

התורה אומרת לאדם הראשון: ״ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ״ (בראשית א, כח), וחוזרת על כך לנח אחרי המבול (בראשית ט, ז). לפני כן, בתיאור בריאת האישה, נאמר המשפט שהפך ליסוד הזוגיות: ״לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו״ (בראשית ב, יח), ומיד אחריו – ״על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ (ב, כד).

כלומר, יש כאן שני רבדים: מצווה להביא ילדים לעולם, וגם קביעה שהאדם לבדו אינו שלם. ההלכה מתייחסת לשניהם.

על מי המצווה, ומתי מקיימים אותה

המשנה (יבמות ו, ו) קובעת ש״לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים״, ונחלקו בית שמאי ובית הלל כמה: בית שמאי – שני זכרים, ובית הלל – זכר ונקבה, ״שנאמר זכר ונקבה בראם״. ההלכה כבית הלל (רמב״ם אישות טו, ד; אבן העזר א, ה). באותה משנה נאמר ״האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה״, ורבי יוחנן בן ברוקה חולק ואומר ״על שניהם הוא אומר״.

השולחן ערוך פותח את חלק אבן העזר במילים ״חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות״, ומוסיף בחומרה שמי שאינו עוסק בכך ״כאילו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל״ (אבן העזר א, א). אף ספר תורה מותר למכור כדי לישא אשה (שם, ב).

״שרוי בלא שמחה״ – יותר ממצווה

בגמרא (יבמות סב ע״ב) נאמר: ״כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה״, ובארץ ישראל הוסיפו ״בלא תורה, בלא חומה״, ורבא בר עולא – ״בלא שלום״. ובדף שלאחריו (סג ע״א) דרש רבי אלעזר את ״עזר כנגדו״: ״זכה – עוזרתו, לא זכה – כנגדו״, ואליהו הנביא אמר לרבי יוסי שהאישה ״מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו״.

מכאן פוסק הרמב״ם (אישות טו, טז) שגם אחרי שקיים פרו ורבו, ״מצוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם״, וש״לא ישב אדם בלא אשה... ולא תשב אשה בלא איש״. מקור הדבר בגמרא שם (יבמות סב ע״ב): ״נשא אדם אשה בילדותו – ישא אשה בזקנותו״, מן הפסוק ״בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך״.

לשבת יצרה

מעבר למצוות פרו ורבו יש מצווה רחבה יותר – יישוב העולם, שנלמדת מן הפסוק ״לא תהו בראה, לשבת יצרה״ (ישעיהו מה, יח). בה שותפים גם האיש וגם האישה, ולכן גם מי שאינו חייב מן הדין רואה בבניית בית ובגידול ילדים מצווה גדולה. ובקיצור שולחן ערוך (קמה, א–ג) מסוכמים הדברים בקצרה: החיוב, השיעור של בן ובת, והאיסור לעמוד בלא אשה גם אחר כך.

מצבים של קושי – זוג שלא זכה לילדים, בעיות פוריות או מצב בריאותי – נוגעים בשאלות הלכתיות ורגשיות עדינות. בהם אין להסיק מסקנות מן הכללים, אלא להתייעץ עם רב, ובשאלות רפואיות – גם עם רופא.

טעויות נפוצות

• לחשוב שהנישואין הם רק אמצעי לקיום פרו ורבו. חז״ל אמרו שאדם בלא אשה שרוי בלא שמחה ובלא ברכה – גם כשכבר יש לו ילדים.
• לחשוב שמי שיש לו בן ובת ״סיים״ – הרמב״ם כותב שמצווה מדברי סופרים להמשיך כל זמן שיש בו כוח.
• להסיק מן הכללים מסקנות על זוג שמתמודד עם קושי בפוריות. כאן שואלים רב, ולא שופטים.