בראשית ט, ז

ואתם פרו ורבו. לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים:

וְאַתּוּן פּוּשׁוּ וּסְגוּ אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָא וּסְגוּ בַהּ

וְאַתּוּן פּוּשׁוּ וּסְגוּ אִיתְיְלִידוּ בְּאַרְעָא וּסְגוּ בָהּ

ואתם פרו ורבו פשוטו כמדרשו שהיא מצוה כי האמור באדם (בראשית א׳:כ״ח) גם בבני נח (שם ט א) עם "ויברך אותם אלהים" ברכה כענין שנאמר בדגים (שם א כב) ובעבור שדבר בשאר הנפש החיה ואמר "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ" (שם ח יז) אמר כאן ואתם האדם פרו ורבו ואמר שרצו בארץ ורבו בה כי יכפול המצוה לחזוק לומר שיתעסקו בה בכל יכולתם או שיצום ביישוב כל הארץ כאשר פירשתי בסדר בראשית (א כ) ורש"י כתב (רש"י על בראשית ט׳:ז׳) לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים והמדרש הזה לא הוציאו אותו אלא מן הסמוכים אבל המקרא למצוה נכתב והראשונה לברכה וכך אמרו והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו וכו' כדאיתא בסנהדרין (נט):

ואתם פרו ורבו. ואל תשפכו דם האדם:

[וכל העם] ישמעו ויראו. וכמו שציוה לפרסם את הלקאת ה[רשע] ... [וכבר שאלו] בנוגע למצוה האחרונה "ואתם פרו ורבו": והלא כבר אמר [ויברך אלהים] את נח ואת בניו ואמר להם פרו ורבו ולמה [חזר ואמרו כאן? ונאמר], שהראשון הוא גזירת (ה') עליהם בכח שנטע בהם. והב' צווי להשתמש בכח הזה כדי להקים זרע. וכמו שציוה לבקש מזון ומחיה באמצעים...כי קבע סיבה לכל דבר. ו"שרצו בארץ" הוא צווי שיתפשטו על פני הארץ ולא יהיו מקובצים כולם במקום אחד, כי יש בזה כמה צדדים רעים שאני עומד לבארם בפרשת המגדל, ברצון האל.

ואתם פרו ורבו, סמך פריה ורביה לשופך דם האדם, ללמדך שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, ודרשו רז"ל ביבמות כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים ומבטל את הדמות, רבי עקיבא אומר כאלו ממעט את הדמות, אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (בראשית י״ז:ז׳) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים או על האבנים. יש להבין מהו מבטל את הדמות גם לשון ר' עקיבא שאמר כאלו ממעט את הדמות ולא אמר מבטל, ואמר הכתוב (ישעיהו י״ג:ה׳) קול המון בהרים דמות עם רב, ה' וכלי זעמו לחבל כל הארץ, ודרשו רז"ל דמות עם רב, זה הקב"ה. ועוד במדרש דמיתיך רעיתי, אין דמיתיך אלא דמות מלמד שבדמיונים נגלה הקב"ה על ישראל כאדם המדמה את חברו ואומר זה איש פלוני כך היו ישראל מסתכלין בהקב"ה ומדמין אותו ואמרים זה אלי ואנוהו לכך, נאמר דמיתיך רעיתי.

ואתם פרו ורבו אין אני רוצה שתהרגו ותתמעטו אלא פרו ורבו. ד״א כשתעשו דין בהורג ותהרגוהו לא תהיו בכך נמעטין אך תפרו ותרבו מאד. ד״א ברכה זו נאמרה בפרשה זו ב׳ פעמים הראשונה לאדם והשניה לשאר בריות.

ואתם פרו ורבו. כלו' איני רוצה שתהרגו ותמעטו אלא פרו ורבו:

פרו ורבו. הצרך לומר להם כן, הגם שאמר להם ביציאתם ״צא וגו׳ אתה ואשתך״ וגו׳ (בראשית ח:טז), אין זה אלא רשות ולא מצוה, ובאה המצוה כאן מאת הבורא לפרות ולרבות. וצריך לתת לב למה חזר פעם שניה לצוות ולומר בסמוך ״ואתם פרו ורבו״ (בראשית ט:ז) ולא הספיק בפעם אחת, ונראה כי פסוק אחד בא למצוה ופסוק שני בא לחובה.

ודקדק לומר ואתם בתוספת וא״ו, לומר לצד שנשבעתי לכם שלא יכרת עוד כל בשר, גם אתם תקבלו לפרות ולרבות. ומעתה תנאי הוא הדבר, ולפי זה ידויק על נכון מאמרם זכרונם לברכה (נדה יג.) שאמרו: כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם, עד כאן. פרוש, כיון ששבועת ה׳ שלא יכרת וגו׳ היתה בתנאי שיקבלו לפרות וכו׳, כפי זה המשחית זרעו בטל התנאי וכאלו מביא מבול וכו׳, והבן:

שרצו בארץ. התהלכו בארץ מהר כמו רוצה להרבות הישוב. ובזה ורבו בה. דפירוד מקומות גורם רביה יותר מאשר היו במקום אחד:

אתם פרו ורבו. להרבות את הבריאה שנברא בצלם אלהים, כמו שמוזהרים שלא להשחית את העוברים מוזהרים להרבות זרעם וצאצאיהם, וכמ"ש חז"ל כל שאינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים וממעט את הדמות, שרצו בארץ היא ההולדה היתרה, ורבו בה שתגדלו בעצמה וכח:

ע שסובר דפסוק דפרשת בראשית (א' כ"ח) ויאמר להם פרו ורבו הוא פירוש של ויברך אותם אלהים, וכן נמי קרא דלעיל פסוק א' ויאמר להם פרו ורבו הוא פירוש של ויברך אותם אלהים, אבל מצות פריה ורביה לא למדנו אלא מכאן דלא כתיב ביה ברכה: