ישעיהו פרק מ״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)כֹּה־אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד־לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ

   מצודת דוד:למשיחו לכורש. על משיחו על כורש ר״ל על כורש שהגדיל והמשיל אותו: אשר החזקתי בימינו. הוא ענין מליצה ור״ל נתתי הכח בידו: לרד. לשטוח העכו״ם לפניו להיות לו למדרך הרגל: ומתני מלכים אפתח. ר״ל אתיש כח המלכים הנלחמים עמו ולפי שמי שהוא חגור במתניו הוא מזורז וחזק לכן אמר כאלו אפתח האזור ויותש כחם דלתים. דלתי שערי בבל: לא יסגרו. יבוא בם כחפצו כאלו אינה סגורים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   למשיחו. הוא ענין גדולה ורוממות וכן נתתיה למשחה (במדבר י״ח):

   החזקתי. ענין אחיזה:

   לרד. ענין שטיחה כמו הרודד עמי תחתי (תהילים קמ״ד:ב׳):

   אפתח. ענין התרת הקשר וכן יתרי פתח (איוב ל):

   רש"י

   למשיחו. כל שם גדולה קרויה משיחה כמו לך נתתיה למשחה (במדבר י״ח:ח׳) ורבותינו אמרו למלך המשיח אומר הקב"ה קובל אני לך על כורש כדאיתא במסכת מגילה:

   לרד לפניו גוים. להרקיע ולרדד לפניו גוים, לרד לשטוח:

   ומתני מלכים אפתח. לשון חלשות הוא זה ושבר כח כי חגורת מתנים הוא זירוז כח כמו אזר נא כגבר חלציך (איוב מ׳:ז׳) ואתה תאזר מתניך (ירמיהו א׳:י״ז) ומזיח אפיקים ריפה (איוב י״ב:כ״א) ל' שברון כח:

   לפתוח לפניו. דלתי שערי בבל, שערים הוא חלל פתח השער, דלתים הם הפותחים ונועלין בהן את השער:

   אבן עזרא

   כה אמר יי. יש אומרים כי משיחו הוא הנביא, ויש אומר כי הוא כורש, ושניהם נכונים, כי הנביא אמר, יען משח אותי (מ"א א'), גם מצאנו ומשחת את חזאל (מלכים א' י"ט ט"ו):

   לרד. שם הפועל מגזרת הרודד עמי תחתי (תהלים קמ"ד ב') וכמוהו ליום קומי לעד [צפניה ג' ח']:

2. (ב)אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ

   מצודת דוד:אני לפניך אלך. תצלח במלחמה כאלו אלך לפניך להלחם בעבורך: והדורים אישר. דרכים המעוקמים אעשה ישרים ושוים ר״ל לא תכשל בדרך מהלכך: דלתות וכו׳. הוא ענין מליצה לומר לא יתחזקו במבצר העיר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והדורים. ר״ל דרך מעוקם ומסובב ובדרז״ל הדורא דכנתא (חולין קי״ג) והם המעים המעוקמים ומסובבים זה על זה:

   אישר. מל׳ ישר ושוה:

   ובריחי. כעין מטה עשוי לשומו אחורי השער לסגרו:

   אגדע. ענין כריתה כמו שקמים גודעו (לעיל ט):

   רש"י

   והדורים אישר. ת"י ושורייא אכבש כמו הדר הדרנה על שם שסובבת החומה את העיר ויש לפרש הדורים אורחות מקלקלות איישר לפניו:

   אבן עזרא

   אני. הטעם עזר השם, או רמז לשר פרס, ככתוב בספר דניאל (דניאל י' כ'):

   והדורי'. הפך אישר ויש אומר מגזרת הדר, והטעם הרים, והוא שם התאר או פעול:

   דלתות נחושה. הם בשערי המדינות:

3. (ג)וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:ונתתי לך. אמסור בידך אוצרות בבל: אוצרות חושך. דרך האוצר להטמן במקום חושך: ומטמני מסתרים. דברים הטמונים במקום סתר וכפל הדבר במ״ש: למען תדע. אעשה לך כל זה למען תדע כי אני ה׳ עושה זאת ולא בכח ידך כי יהיה חוץ מן הטבע הקורא וכו׳. אשר קורא בשם כורש עד לא נולדת הוא אלהי ישראל וממנו בא הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומטמני. מל׳ הטמנה:

   רש"י

   הקורא בשמך. עדיין לא נולדת ואני קורא לך שם כורש:

   אבן עזרא

   ונתתי. אוצרות חשך שיבוזו המדינות:

   למען תדע. כי בתחילה לא היה ירא השם:

4. (ד)לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי

   מצודת דוד:למען עבדי יעקב. כ״ז אעשה בעבור ישראל להוציאם מבבל: ואקרא וכו׳. פעם קראתי עליך בשמך כורש ופעם סתם שמו עם כי ידבר עליו והרי הוא כאלו מזכירו בשם הכנוי: ולא ידעתני. ר״ל ולא בזכותך כי עדיין לא נוצרת ולא מצאת זכות א״כ אין זה כ״א למען עבדי יעקב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אכנך. ענינו שם שאינו שם העצמי וכן ובשם ישראל יכנה (לעיל מ״ד):

   רש"י

   למען עבדי יעקב. שתוציאהו מגלות בבל:

   ולא ידעתני. לא עשית רצוני כי אני אמרתי הוא יבנה עירי והוא כשעמד אמר מי בכם מכל עמו רשות נתן להם לילך וכל הטורח פורק מעל צוארו:

   אבן עזרא

   למען. כל זאת הגדולה לא אעשה בשבילך, רק בעבור ישראל שתשלח הגולה גם תבנה ירושלם:

   אכנך. כמו אקרא בשמך לי אתה (ישעיהו מ"ג א'):

   ולא ידעתני. כי עוד לא ידבר לנברא:

5. (ה)אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי

   מצודת דוד:זולתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש: אאזרך. נתתי לך חוזק ועדיין לא ידעת אותי כי עדיין לא נולדת:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אאזרך. מלשון אזור וחגורה והוא ענין חוזק כי האזור במתניו הוא חזק ומזורז:

   אבן עזרא

   אני יי. לבדי, שאדע העתידות, והעד דבר כורש:

   אאזרך. ואף על פי שלא עבדתני:

6. (ו)לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָהּ כִּי־אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד

   מצודת דוד:למען ידעו. את זה הודעתי מראש למען ידעו כולם אשר אין אלוה מבלעדי למחות בידי לא כבשר ודם שמסתיר עצמו מפחד המוחה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וממערבה. הוא כמו ממערב והזכיר בלשון נקבה:

   אבן עזרא

   למען וגו'. ועוד אזרתיך להיות שמי נודע בכל העולם, כי אני לבדי ואין עוד:

7. (ז)יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה

   מצודת דוד:יוצר אור. ר״ל אני הוא העושה דבר והפכו אני יוצר אור לישראל ואני בורא חושך לבבל אני עושה שלום לישראל ואני בורא רע לבבל שהוא הפוך השלום והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   יוצר אור. לצדיקים:

   ובורא חושך. לבבל וכן עושה שלום ובורא רע:

   אבן עזרא

   יוצר וגו'. הזכיר דבר והפכו:

   ובורא חשך. מגזרת בריאה כטעם גזירה, כי החשך איננו כלום רק העדר האור:

   ובורא רע. כמוהו, והנה רע מלחמה הפך שלום או חולי בגוף בן אדם שהוא נלחם עם התולדת, והזכיר זה בפרשה הזאת שהוא יחזק כורש הפך מלך בבל:

8. (ח)הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ־צֶדֶק תִּפְתַּח־אֶרֶץ וְיִפְרוּ־יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי יְהוָה בְּרָאתִיו

   מצודת דוד:הרעיפו וכו׳. ר״ל יבוא לישראל הרבה צדקה וישועה כאלו יזלו מן השמים ממעל וכאלו פתחה הארץ פיה והגדילה פרי הישע: תצמיח יחד. עם הישע תצמיח גם הצדקה: בראתיו. ומאז הכנתי להם הישע והצדקה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הרעיפו. ענין הזלה ונטיפה כמו ירעפון דשן (תהלים ס״ה):

   ושחקים. כן יקראו השמים:

   יזלו. מלשון הזלה ונטיפה:

   ויפרו. מל׳ פרי:

   רש"י

   הרעיפו שמים וגו'. צדק האמור במקרא מוסב על הנזל ועל הרעיפה הרעיפו שמים צדק ושחקים יזלו צדק כלומר מאתי יבא הצדק להיטיב להם מן השמים:

   בראתיו. בראתי את הדבר הזה:

   אבן עזרא

   הרעיפו. לשון ציווי למלאכים שירעיפו הצדק ויפרו ישע ואמת:

   אני יי בראתיו. הוי"ו סימן כורש, והטעם שיעשה צדק בעולם:

9. (ט)הוֹי רָב אֶת־יֹצְרוֹ חֶרֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂי אֲדָמָה הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה וּפָעָלְךָ אֵין־יָדַיִם לוֹ

   מצודת דוד:הוי רב וכו׳. אמר זה על בלשאצר מלך בבל הוי עליו הרב עם היוצר וזהו במה שהיה מתנשא נגד האל והשתמש בכלי בית המקדש: חרש את חרשי אדמה. הלא הוא יחשב כחרס עם שאר חרסי האדמה ודומה להם כי ככלי יוצר ינופץ במהרה כמ״ש ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי (דניאל ה׳:ל׳): היאמר. וכי מהראוי שיאמר החומר להיוצר מה תעשה הלא אין ממש במעשיך ר״ל הלא הוא בידי כחומר ביד היוצר ואיך יתנשא למולי: אין ידים לו. נדמה הוא כאלו לא עשאוהו ידים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רב. מל׳ מריבה:

   יוצרו. בוראו:

   חרש. כמו חרס בסמ״ך:

   חומר. טיט ליוצרו. אומן החרס:

   רש"י

   הוי רב את יצרו. נתנבא ישעיה על חבקוק שעתיד לעמוד ולקרו' תגר על אורך הצלחתו של נבוכדנצר עד אנה ה' שועתי וגו' ותעשה אדם כדגי הים (חבקוק א׳:ב׳) והקב"ה אמר לישעיה למה זה בא לריב אתי סבור הוא שאיני שם על לב להושיע את עמי לעת מלאת אשר תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד):

   אין ידים לו. אין מקום לו:

   אבן עזרא

   הוי. לשון קריאה, והטעם על אשר לא יאמינו בדברי השם שאמר אלה העתידות:

   רב. יעשה עם יוצרו מריב', וזה היוצר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב' ט'):

   חרש. שהוא נחשב כחרש מחרשי אדמה:

   היאמר חמר ליוצרו מה תעשה. זה לא יתכן, רק היוצר יעשה חפצו:

   או יאמר פעלך אין ידים או יאמר ליוצר, זה שעשית לא עשוהו ידיך, והנכון שהטעם כפול, והטעם פעלך בלא ידים נעש', כי אין לך ממשלה בו לעשות רצונך:

10. (י)הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה־תּוֹלִיד וּלְאִשָּׁה מַה־תְּחִילִין

    מצודת דוד:הוי אומר לאב. חזר והמשילו לבן האומר לאב למה הולדת תולדות ולאם יאמר למה היה לך חבלי לידה וכאומר הלא ידעתם כי יבוא יומם וימותו ולמה ילדתם לבהלה וכן יחשוב בלשאצר לומר אם כלי בית המקדש ישובו לירושלים למה הוגלה בבלה וה׳ לא עזרם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחילין. ענין חבלי הלידה וכן לא חלתי ולא ילדתי (לעיל כ״ג):

    רש"י

    הוי אומר לאב מה תוליד. כסבור הוא להיות מרחם על הבן יותר מאביו, ד"א הוי בן האומר לאב למה הולדת דומה הוא לזה שהוא רב את יוצרו:

    אבן עזרא

    הוי. או יאמר הבן לאביו קודם שיולד, מה תוליד, ולאש' שהיא אמו מה תחילין כמו כי חלה גם ילדה ציון (ישעיהו ס"ו ח'):

11. (יא)כֹּה־אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל־בָּנַי וְעַל־פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי

    מצודת דוד:האותיות שאלוני. אמר נגד העכו״ם שאלו לי העתידות לבוא על ישראל ואגידה לכם: על בני. בעבור ישראל שהם בני ופועל ידי תצוו בעבורו להנביאים שיאמרו לכם בשמי מה יהיה בסופם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    האותיות. הבאות:

    רש"י

    האותיות שאלוני וגו'. ה"א נקודה קמץ למדת שאינה תמיהה וכן פירשו אם באתם לשאול לי אתם הנביאים שאלוני על אותות שמי' ומופתי' אשר אתם רואים נולדים בארץ עליהם היו שואלים אותי מה הם אבל על בני ועל פועל ידי ישרים שבשבילם יצרתי את הכל אתם באים לצוותי ולקרוא לפני תגר:

    תצוני. תמוה הוא וכי עליכם לצוות על בני אני כבר בראתי להם הישועה במחשבה שעלתה לפני כיצד אנכי העירותיהו בצדק על כורש הוא אומר:

    אבן עזרא

    כה. אני הוא יוצר ישראל:

    שאלוני. לשון ציווי, כמו שמעוני ופגעו לי (בראשית כ"ג ח') בעבור אות הגרון:

    תצוני. בתמיה, הלא כאשר יודע היוצר מה יעשה, הלא ישראל הם בני, והנה תצוני עם אומות העולם ידבר:

12. (יב)אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם צִוֵּיתִי

    מצודת דוד:אנכי עשיתי ארץ. ר״ל הלא הכל שלי ובידי לעשות כחפצי באין מוחה ולזה שאלו ואגידה לכם: צויתי. אני צויתי שיהיו נבראים ומידי בא להם הממשלה בארץ:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    אנכי עשיתי ארץ. ונתתיה לאשר ישר בעיני:

    אבן עזרא

    אנכי. ואיך תצוני על בני, וכל העולם שלי הוא, כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני הוא שידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי ונבראו, הטעם משל לדבור, וכן כתיב כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ"ח ה'):

13. (יג)אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:אנכי העירותיהו. על כורש האמור בתחילת הענין יאמר שהוא העיר לבבו לבוא על בבל ולהחריבה וההערה היה בצדק כי ראויה היא לאבדון: וכל דרכיו אישר. ר״ל לא יכשל בהליכתו כאלו ילך בדרך ישר ושוה: הוא יבנה עירי. ר״ל הוא יתן כסף וזהב לבנותה: וגלותי. ישראל שהגליתים לבבל ישלחם הוא לארצם: לא במחיר. לא יתן לו מי מחירם ולא יקבל ממי שוחד בעבורם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העירותיהו. מל׳ התעוררות:

    במחיר. ענין חליפות הדבר ושוויו כמו יקחו מקום במחיר (מ״א י):

    אבן עזרא

    אנכי. וי"ו העירותיהו על כורש:

    וכל דרכיו איישר. ולמה זה, כי הוא יבנה עירי:

14. (יד)כֹּה אָמַר יְהוָה יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר־כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים

    מצודת דוד:כה אמר ה׳. כאומר הנה השמעתיך הטובה שיבוא ממפלת בבל ועתה אודיעך הטובה שיבא ממפלת סנחריב בימי חזקיה: יגיע מצרים וכו׳. כי כששב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש לבוא לירושלים למלחמה הביא עמו חמדת כל האוצרות ששלל מכוש וממצרים ומסבא שהלכו לעזור לכוש ומאנשיהם הביא עמו אסורים בשלשלאות וכשנפל סנחריב סביב ירושלים בזזו חזקיהו ועמו חמדת כל האוצרות ופטרו את האסירים ממאסרם ולזה אמר העושר של מצרים והסחורות של כוש וסבא גבהי הקומה יעבורו דרך עליך וישארו לך: אחריך וכו׳. ר״ל אותם שעברו עליך אסירים בזקים ילכו אחריך כי יהיו סרים אל משמעתך: ואליך ישתחוו. להתירם ממאסרם: יתפללו. ר״ל ישאלו ויבקשו על ההתרה אך בך אל ויאמרו עתה ראינו שאך בישראל יש אל האמתי ואין עוד זולת האלהים אשר בישראל:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יגיע. הוא העושר הבאה ביגיעה:

    וסבאים. אנשי סבא:

    אנשי מדה. ר״ל מדה גדולה וכן איש מדה (דה״א י״א):

    בזקים. בשלשלאות כמו רתקו בזקים (נחום ג):

    רש"י

    יגיע מצרים וגו'. הרי הודעתי אתכם במה אושיע את בני מיד בבל כי כורש לכך העירותיהו בצדקי ועוד אני מודיעכם תשועת סנחריב בימי חזקיהו כאשר ישוב (לעיל לז) מעל תרהקה מלך כוש יבא לירושלים וחמדת כל אוצרות כוש ומצרים שילכו לעזור את כוש בידו ויבא עם אותו השלל ויפול בירושלים וחזקיהו ועמו יבזו את הכל כן מפורש בסדר עולם שעל סנחריב נאמר:

    אנשי מדה. גובהי קומה

    עליך ירושלים:

    בזקים יעבורו. שהביאם שם סנחריב שלולים בקולרים ולאחר מפלתו עמד חזקיהו ופטר את כל השבוים ונתגיירו והכירו מלכות שמים:

    אך בך אל. יהו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו:

    אבן עזרא

    כה. יגיע מצרים, גם זה לאות שכורש יבוז מצרים ויהיו נשבים, וידוע כי דרכם על ארץ ישראל, כי היא אמצעית בין עילם ובין מצרים:

    אנשי מדה. הטעם הגדולה, כי כל איש מדה יש לו, וכמוהו וחזקת והיית לאיש (מלכים א' ב' ב'):

    ויודו ויאמרו אך בך אל. וזה היה אחרי שוב הגולה:

15. (טו)אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ

    מצודת דוד:אכן. באמת שאתם האל המסתתר ואינו נראה הוא אלהי ישראל המושיע:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אכן. באמת:

    מסתתר. מלשון סתר:

    רש"י

    אכן אתה אל מסתתר. וכן יאמרו להקב"ה אכן הבנתנו כי לגבות חובותיהן של עמך אתה מסתתר מלהראות נצחונך כביכול אין בך יכולת ובהתעורר רחמיך אתה אלהי ישראל מושיע כך מפורש במכילתא:

    אבן עזרא

    אכן. אז יודו לשם ויאמרו, אמת כי אתה אל מסתתר מהגוי שאין לך חפץ בו, ואתה אלהי ישראל מושיעם, ומפרשים אמרו כי מסתתר כמו נסתר, ונראית בעבור ישראל שהושעתם, וזה איננו נכון בדקדוק, כי מסתתר מבנין התפעל:

16. (טז)בּוֹשׁוּ וְגַם־נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים

    מצודת דוד:בושו וכו׳. אז יבושו כולם בראותם שאין ממש באלהיהם כי לא היו להם למושיע כאשר הושיע המקום לישראל: חרשי צירים. האומנים העושים ציורי הפסילים ילכו להם בכלימה כי יראו שאין ממש במעשיהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צירים. ציורי הצורות:

    רש"י

    חרשי צירים. אומני ציורים של פסילים של עכו"ם ומזלות:

    אבן עזרא

    בושו. הלכו בכלימה, החרשים שפסלו הפסילים, והם הלכו בכבוד אל המשלחים בשבילם כי צירים שלוחים וכן ציר בגוים שולח [עובדיה א' א'] והטעם שילכו אל מקומם:

17. (יז)יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא־תֵבֹשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עוֹלְמֵי עַד

    מצודת דוד:ישראל נושע בה׳. אבל ישראל יהיה נושע בעזר ה׳ תשועה המתקיימת לעולם ולכן לא תבושו כמו שיבושו עובדי הפסילים: עד עולמי עד. כל ימי עולם:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ישראל נושע ביי. על כן לא יבושו, כאשר יבושו החרשים, שעשו תהו שלא הושיע בעת צרה:

    עד [עולמי עד]. שלא יוכל אדם לספר:

18. (יח)כִּי כֹה אָמַר־יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד

    מצודת דוד:הוא האלהים. וכאומר אבל אין כח מה בצבא השמים הנבראים: יוצר הארץ. מי שיצר את הארץ ותקנה להיות מגולה מן המים הוא הכין כל אשר בה ואין דבר ביד צבא השמים: לא תוהו בראה. כשבראה את הארץ לא בראה להיות תוהו כ״א לשבת בה בני אדם א״כ בודאי הכין בה כל הצורך: אני ה׳. הבורא את אלה: ואין עוד. מי עמדי כמוני:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועושה. ענין תקון וכן וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳):

    כוננה. מל׳ הכנה:

    תוהו שממון:

    לשבת. מל׳ ישיבה:

    רש"י

    לא תוהו בראה. כי לשבת יצרה:

    אבן עזרא

    כי. הוא כוננה, באדם ובבהמה:

    לא תהו בראה. לשוא:

19. (יט)לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים

    מצודת דוד:לא בסתר דברתי. כשדברתי דברי על הר סיני הלא לא בסתר דברתי ולא במקום ארץ חושך כי הדבר היה מפורסם בכל העולם וא״כ היה להם להאומות בימים האלה לדעת שאני ה׳ ואין עוד: לא אמרתי וכו׳. כשאמרתי להם המצות לא אמרתי להם לעשותם על תוהו ובחנם כ״א לקבל עליהם שכר הרבה וא״כ היה להם להאומות בימים האלה לקבלם גם המה ולקבל שכר ולא לעבוד לאלילים ללא יועיל: דובר צדק. בתחילה אמרתי הצדק שתעשה בשכר המצות ואח״כ הגדתי מישרים הם חוקותי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם ועתה אם שמוע וכו׳ והייתם לי סגולה וכו׳ (שמות י״ט:ה׳):

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    לא בסתר דברתי. כשנתתי את התורה ולא אמרתי על תהו על חנם: לזרע יעקב בקשוני כי אם לקבל שכר גדול:

    אני ה' דובר צדק. מאחר שפתחתי להם בדבר צדקי להודיעם מתן שכרן אחר כן הגדתי להם מישרים חוקי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם (שמות יא) ועתה אם שמוע וגו' והייתם לי סגולה וממלכת כהנים וגו':

    אבן עזרא

    לא וגו'. והנה לא בראתי הארץ לתוהו, ואיך אומר לזרע ישראל תהו בקשוני, ורבים פירשוהו לא בסתר דברתי על מעמד הר סיני, והנכון בעיני שהוא רמז על אלה העתידות שגילה סודם לנביאו, ונביאו לישראל ולגוים, על כן אמר מגיד מישרים:

20. (כ)הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת־עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל־אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ

    מצודת דוד:הקבצו וכו׳. הפחותים שבעכו״ם עובדי האליל הקבצו בואו אלי התנגשו כולכם יחד להתווכח עמדי אבל הנושאים את עץ פסלם אשר לא ימיש ממקומו המתפללים אל אשר לא יוכל להושיע לא ישימו לב לדעת ולהבין מעשיהם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התנגשו. מל׳ הגשה:

    פליטי. ענין פחות ושפל כמו פליטי אפרים (שופטים י״ב:ד׳) ופי׳ הפחותים והנבזים שבאפרים:

    פסלם. מל׳ פסל וצורה:

    רש"י

    התנגשו. לשון הגשה והנו"ן טפילה בו כאשר יאמר התנגפו:

    פליטי הגוים. אשר נשארו מחרבו של נבוכדנצר:

    לא ידעו הנושאים את עץ פסלם. להבין דעת:

    אבן עזרא

    הקבצו ובאו. לשון צווי:

    פליטי הגוים. הם הבבליים והטעם כן קראתי מקדם, ולא ידעו זה הנושאים:

21. (כא)הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין־עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל־צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי

    מצודת דוד:הגידו וכו׳. ר״ל אם יש עמכם טענה הגידו אתם או הגישו את חכמיהם שיאמרו הם ואף יועצו יחדיו להשכיל למצוא מענה: מי השמיע זאת. מי מהפסילים השמיע השמועה הזאת קודם בואה והוא מפלת בבל ואשור: מאז הגידה. מוסב על מלת מי לומר מי הגידה מאז עד לא בא וכפל הדבר במ״ש: הלא אני ה׳. הוא המגיד דבר מאז: ואין עוד זולתי. אין עוד אלהים לדעת הנולדות: אל צדיק וכו׳. לא יש זולתי אל צדיק ומושיע:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אין. ענינו כמו לא:

    רש"י

    השמיע זאת מקדם. מי בפסיליכם אשר השמיע מקדם להביא אלהיכם תשועה איש איש לעובדיו:

    הלא אני ה' ואין עוד. שאני מודיע מה אני עתיד לעשות לעמי ואקיים דברי:

    אבן עזרא

    הגידו. האמת:

    והגישו. חכמיכם:

    אף יועצו. מבנין נפעל:

22. (כב)פְּנוּ־אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ כִּי אֲנִי־אֵל וְאֵין עוֹד

    מצודת דוד:פנו אלי. אתם העכו״ם היושבים בקצות הארץ פנו אלי להאמין בי ואז תהיו נושעים כי אני אל והכל בידי ואין עוד זולתי:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פנו. מל׳ הפנה וסבוב:

    אפסי ארץ. קצות הארץ כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה:

    רש"י

    פנו אלי. והניחו פסילכם כל אפסי ארץ ובכך תושעו:

    אבן עזרא

    פנו [אלי והושעו]. טעם והושעו ותהיו נושעים, והנה הרשות בידכם:

23. (כג)בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן

    מצודת דוד:בי נשבעתי. הריני נשבע בי אשר יצא מפי דבר צדקה ואמת: דבר. מוסב על יצא מפי לומר יצא מפי דבר ולא ישוב הדבר ההוא רצה לומר לא אחזור בי והוא כפל ענין במ״ש: כי לי תכרע. וזהו הדבר היוצא אשר בימים העתידים יכרעו כל הברכים לי ולא לעכו״ם כי כולם יקבלו עול מלכותי עליהם: תשבע. מוסב על מלת לי לומר לי תשבע כל ל׳ לקבל אותי לאלוה ולהאמין בי:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תכרע. מל׳ כריעה:

    ברך. מל׳ ברכים והם פרקי הרגלים:

    רש"י

    בי נשבעתי. ויצא מפי צדקה לקבל כל השבים אלי דבר דברתי ולא ישוב מהו הצדקה אשר יצאת מפי כי לי תכרע כל ברך ואני אקבלם כענין שנאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו' (צפניה ג׳:ט׳):

    אבן עזרא

    בי. טעם בי שהוא קיים, וכל מקום ששם שבוע', היא גזירה שנגזר' ולא תבטל:

    יצא מפי [צדקה]. דבר צדקה, כמו צדקה ממני (בראשית ל"ח כ"ו), והטעם דבר אמת:

    כי לי וגו'. והטעם שאלה העתידות אעשם, עד שתכרע לי כל ברך, תשבע כל לשון להיות לי, כי לי ימשוך אחר עמו כמשפט, וכמוהו ובשמו תשבע (דברים ו' י"ג):

24. (כד)אַךְ בַּיהוָה לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ

    מצודת דוד:אך בה׳. זהו מאמר הנביא שאמר אף שכל העכו״ם יאמינו בה׳ אך הריני נשבע בה׳ אשר לי לישראל לבד הבטיח ואמר צדקות ועוז ר״ל הצדקות והעוז שיהיו לישראל יהיו מיוחדת ולא יהיו בערך אחד עם של העכו״ם: עדיו יבוא. כל אחד מהעכו״ם יבוא לישראל להיות סר למשמעתו וכל הכועסים בו לשעבר יבושו אז:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועוז. ענין חוזק:

    עדיו. אליו כמו תגע עדיך (איוב ד):

    הנחרים. מל׳ חרון כעס וכן בני אמי נחרו בי (ש״ה א):

    רש"י

    אך בה' לי אמר. המקרא זה מסורס וכן פתרונו אך לי בה' אמר צדקות ועוז אע"פ שכל הגוים ישתחוו לפניו אך לי לבדי כנסת ישראל בה' הובטח לי צדקות ועוז ולא יבאו מכחישי תורה לחלל כבודי:

    עדיו יבוא ויבשו וגו'. כל הנחרים בהקב"ה יבואו עדיו להתחרט על מה שעשו בחייהם ויבושו:

    הנחרים. המתגרים:

    אבן עזרא

    אך וגו'. אלה דברי הנביא, כאומר לא ידעתי אלה עתידות בדרך חכמה, אך ביי לבדי שאמר לי אלה הצדקות והעוז, והנכון אך ביי לבדו צדקות ועוז, ונכנסה מלת לי אמר, והטעם בשם שדבר עמי:

    עדיו. [כמו] ולא שבתם עדי (עמוס ד' ו'):

25. (כה)בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:בה׳ יצדקו. בהבטחת משען ה׳ ימצאו ישראל צדקה ויתהללו מפי כולם על שהשכילו לדעת מעולם שה׳ הוא האלהים ודבקו בו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויתהללו. מל׳ הלול ושבח:

    רש"י

    בה' יצדקו ויתהללו. בהבטחת משען אהבתו ימצאו צדקה ויתפארו במעוז

    ויתהללו פרוונטי"ר בלע"ז:

    אבן עזרא

    ביי יצדקו. שיהיו מאמינים בשם: