ויקרא כ, כד

וַאֲמָרִית לְכוֹן אַתּוּן תִּירְתוּן יָת אַרְעֲהוֹן וַאֲנָא אֶתְּנִנַהּ לְכוֹן לְמֵירַת יָתַהּ אַרְעָא עַבְדָא חַלָב וּדְבָשׁ אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן דִי אַפְרֵשִׁית יָתְכוֹן מִן עַמְמַיָא

וַאֲמָרִית לְכוֹן אַתּוּן תִּזְדַהֲרוּן מִן תּוֹעֵיבְתָּא אִילֵין מִן בִּגְלַל דְתֵירְתוּן יַת אַרְעֲהוֹן וַאֲנָא אִיתְּנִינָהּ לְכוֹן לְמֵירַת יָתָהּ אֲרַע עַבְדָא חֲלַב וּדְבַשׁ אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן דְאַפְרָשִׁית יַתְכוֹן מִן עַמְמַיָא

וטעם ארץ זבת חלב. שאין כמוה:

אשר הבדלתי אתכם מן העמים. באלה החקים ועוד שתבדילו בין הבהמה:

אשר הבדלתי אתכם שבעים מצות בפ' קדושים כנגד שבעים אומות שהבדלתי אתכם מהם:

ואני אתננה לכם. בשלש מלות אלו יבאר הכתוב כי השם המיוחד יבטיח לתת הארץ המיוחדת לישראל שהם עם מיוחד, זהו שאמר ואני אתננה לכם, כי הארץ ההיא ארצי ואתם עמי ביחוד, לא השלטתי עליכם שום כוכב ומזל גם לא מלאך ושרף כי אתם לחלקי לא לחלקם, ואני לאלהים לכם לא לעו"ג, רק אני להם אלהי האלהים. כך פירש הרמב"ן ז"ל, ואע"פ שאין זה לשונו זאת היא כוונתו.

אתם תירשו את אדמתם שאתם באים ויורשים אותם שאתם פתחתם תחילה וכן הוא אומר גן נעול אחותי כלה וגו'

ואני אתננה לכם שהרי היא אינה אלא חלקו של שם ואתם בניו של שם והם אינם אלא בניו של חם ומה טיבן בתוכה אלא שיהיו הם שומרי המקום עד שתבואו.

אני ה׳ אלקיכם ואינם צריכים לאחר.

ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם. ואם תעשו כמעשיהם מה הועלתי בחלופי:

אשר הבדלתי אתכם מן העמים. וכשם שאני הבדלתי אתכם מן העמים שהם טמאים להיות טהורים וקדושים כן אתם תבדילו בין הבהמה הטהורה לטמאה, לקחת לכם הטהורה:

ואני אתננה וגו׳ ארץ זבת וגו׳. קשה, אחר שאמר ״לרשת אותה״ מה צריך לומר ״ואני אתננה״? עוד, למה סמך שבח הארץ לזכרון הירשה? ונראה לי שהכונה היא שמלבד מה שיירשו, עוד יתן להם שתהיה הארץ זבת חלב ודבש יותר מהשעור מה שלפניה, גם שלל שלא בזמן ירשתם אחר כך שהוא זמן החרבן שלא תהיה זבת חלב ודבש, כמו שספרו מכיריה בזמן הזה בעוונינו.

ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם. כירושה שאין לה הפסק שאפילו בשעה שאין ישראל עליה יודעים שהיא שלהם אלא שגלו ממנה. וכמש״כ בס׳ שמות ל״ב י״ג. וזהו טעם על שנתן הקב״ה לנו עצה שלא תקיא אותנו הארץ אפילו אנו נכשלים בעריות:

ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש. אריכות לשון הוא והכי מיבעי אתם תירשו את אדמתם ארץ זבת חו״ד. אלא הוא עוד טעם על שנותן עצה לישראל יותר מז׳ אומות. שיש הפרש בין חלק ארץ שנתן הקב״ה לאיזה אומה לחלק א״י שנתן לנו. דכל הארצות היתה הנתינה בהשגחתו יתברך אך בתחלת הנתינה אם טובה היא אם רעה ולא היה מושגחת עוד בפרטי העתים לשנותה לפי המעשים. משא״כ ארץ ישראל בכל שעה היא בהשגחה כדכתיב תמיד עיני ה׳ אלהיך בה וגו׳. ויהושע וכלב אמרו אם חפץ בנו ה׳ והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חו״ד. וביארנו שם שאמרו שגם בעת שהיא זבת חו״ד נדרשת להשגחה לפי מעשיהם של ישראל בתורה ובמצות. וזהו כונת המקרא ואני אתננה לכם לרשת אותה אשר היא כבר זבת חו״ד ומכ״מ הנני נותן בכל שעה השגחתי עליה. והוא טעם יפה שיש לקוות דעסק ת״ת יחזירם בתשובה שהרי היא הניתנת להשכיל על ההשגחה ביותר משא״כ שבע אומות לא היו מושגחין בזה האופן לכן לא היה עסק התורה מועיל להם:

אשר הבדלתי אתכם מן העמים. בזה שפרי הארץ תלוי במעשה שבין אדם לשמים מה שאין הדבר כן בכל העמים: