ויקרא כ, כה

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה. אין צריך לומר בין פרה לחמור, שהרי מבדלין ונכרין הם, אלא בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רבו של סימן לנשחט חציו וכמה בין רבו לחציו, מלא שערה:

אשר הבדלתי לכם לטמא. לאסור:

וְתַפְרְשׁוּן בֵּין בְּעִירָא דַכְיָא לִמְסָאָבָא וּבֵין עוֹפָא מְסָאָבָא לִדְכֵי וְלָא תְשַׁקְצוּן יָת נַפְשָׁתֵיכוֹן בִּבְעִירָא וּבְעוֹפָא וּבְכֹל דִי תַרְחֵשׁ אַרְעָא דִי אַפְרֵשִׁית לְכוֹן לְסָאָבָא

וְתִפְרְשׁוּן בֵּין בְּעִירָא דְמִכַּשְׁרָא לְמֵיכַל לִדְמִיפְסְלָא לְמֵיכַל וּבֵין עוֹפָא דְמִפְסוֹל לְמֵיכַל לִדְמַכְשַׁר לְמֵיכַל וְלָא תְשַׁקְצוּן יַת נַפְשָׁתֵיכוֹן בִּבְעִירָא דְרִיסַת חַיְיתָא וּבְעוֹפָא דָרִיס בַּר נִיצְצָא וּבְכָל מַן דְתַרְחֵישׁ אַרְעָא דְאַפְרָשִׁית לְכוֹן לְסוֹאֲבֵיהוֹן

וטעם הטהרה. העשרה הנזכרים וכל האחרים טמאים:

וטעם העוף הטמא. הנזכר וכל האחרים טהורים:

וטעם לטמא. שתדעו שהוא טמא במחשבה ובדבור וכן תשקצו מן העוף על כן גר תושב לא יאכל טמא בארץ טהורה כי על זה התנאי ידור בתוכנו:

ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה. ממיני הטמאים אשר הבדלתי לכם מן הטהורים:

לטמא. בענין שיהיה השקוץ מטמא את הנפש, וזה באכילתם לא במגע ובמשא בלבד:

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה וגו'. גלוי וידוע שהבהמה הטהורה מועטת מבהמה טמאה לפיכך סמך הכתוב ההבדלה אצל הטהורה וכמו כן גלוי וידוע שעופות טמאים מועטים מן הטהורים לפיכך סמך הכתוב ההבדלה אצל העוף הטמא שכן מנהג כשהמועט והמרובה מעורבים זה בזה ובאין להפריש זה מזה מפרישין את המועט מן המרובה כמו ששנינו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. שלימא סדרא דפרשת קדושים

ולא תשקצו את נפשותיכם. שאם לא תבדילו הרי אתם משוקצים ואין אתם מובדלים מהם, ואם תבדילו, והייתם לי קדשים כי קדוש אני. ולא תהא הבדלה ביני וביניכם, ואם לא תבד[י]לו מן הטומאה הרי אתם כהם מובדלים ממני, ואם תבד(י(לו מן הטומאה הרי אתם מובדלים מן העמים ומדובקים אלי, כדכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו…ובקלו תשמעו [ואתו תעבדו] ובו תדבקו[ן]:

והבדלתם וגו׳. כמו שהבדלתי אתכם מה״ע כך הראו להיות מובדלים מהם בארחות החיים עד שתבדילו בין הבהמה הטהורה וגו׳. ופי׳ הבדלה זו מוסף על המוזהר מכבר ביארנו בהע״ש סי׳ קל״ז דלפרש״י הוא לבדוק אם נשחט רוב סימנים כדאיתא בחולין ד״ט הטבח צריך שיבדוק בסימנים כו׳ ולדעת השאלתות שם ובה״ג הוא להתרחק מן האיסור ולחשוש שלא יבא לכלל איסור ומכאן למדו חז״ל כמה גזרות. והקדים הכתוב בבהמה הטהורה לטמאה ובעוף הטמא לטהור. באשר שבהמה טהורה מפורשים מתחלה בפ׳ שמיני משא״כ בעוף רק הטמא מפורש בכתוב:

אשר הבדלתי לכם לטמא. דוקא אתם מקבלים טומאה מהם ולא כל העמי׳:

כ פירוש טהורה וטמאה על ידי פעולתך כגון שחט כל הושט וחצי הקנה בלבד טמא. שחט כל הושט ורוב הקנה טהור כלומר טהרת אותו לאכילה:

ל דפירוש לטמא לך קאמר שהוא טמא על ידי פעולתך כדלעיל: חסלת פרשת קדושים