ויקרא כ, כג

ואקץ. לשון מיאוס, כמו (בראשית כז מו) קצתי בחיי, כאדם שהוא קץ במזונו:

וְלָא תְהָכוּן בְּנִימוֹסֵי עַמְמַיָא דִי אֲנָא מַגְלֵי מִן קֳדָמֵיכוֹן אֲרֵי יָת כָּל אִלֵין עֲבָדוּ וְרָחִיק מֵימְרִי יָתְהוֹן

וְלָא תְהָכוּן בְּנִימוּסֵי עַמְמַיָא דַאֲנָא מַגְלֵי מִן קֳדָמֵיכוֹן אֲרוּם יַת כָּל מְרַחֲקַיָיא הָאִילֵין עָבָדוּ וְרָחִיק מֵימְרִי יַתְהוֹן

ואקץ בם. דרך משל כמו ותקצר נפשו:

ולא תלכו בחקת הגוי שנה בה שלא תאמר על חוקות הרבים הזהיר אבל על חוקות היחיד ליכא למיחש קמ״ל.

ולא תלכו בחקות הגוי וגו׳. עוד זאת יהיה שקידת התלמוד מועיל שלא תלכו בחקות הגוי כלומר אף על גב שיהיה בכם חוטאים בעריות משום תאותם אבל מכל מקום לא יהיו מחמת נימוסי המדינה שזה גרוע מחמת שהכל נמשכים אחר זה. אבל למוד התורה מיישר הדעת והשכל שלא יגיע לכך וכדאי׳ בפתיחתא דאיכה רבתי הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו שהמאור שבה מחזירם למוטב. ונמצא הלמוד משמר שלא יוסיפו לחטוא כ״כ:

כי את כל אלה עשו ואקוץ בם. המה שעשו כל אלה איני נותן עצה להם שלא יקיא אותם הארץ או שיחזרו. אלא קצתי בהם וגרשתי אותם. והוא משום שגם בל״ז לא היתה הארץ שלהם בעצם כמו ירושת אבות. אבל אתם.