שמות כו, לג

וְתִתֵּן יָת פָּרֻכְתָּא תְּחוֹת פּוּרְפַיָא וְתָעֵיל תַּמָן מִגָּו לְפָרֻכְתָּא יָת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא וְתַפְרֵשׁ פָּרֻכְתָּא לְכוֹן בֵּין קוּדְשָׁא וּבֵין קֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא:

וְתִתֵּן יַת פַּרְגוֹדָא תְּחוֹת פּוּרְפַּיָא וְתֵיעוֹל לְתַמָּן מִלְגֵיו לְפַרְגוֹדָא יַת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא וְתַפְרֵישׁ פַּרְגוֹדָא לְכוֹן בֵּינֵי קוּדְשָׁא וּבֵינֵי קוֹדֶשׁ קוּדְשָׁא

והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות לא יצונו עתה שיעשה כסדר הזה שיתן הפרוכת תחת הקרסים ואחרי כן יביא שמה אל מבית לפרוכת את הארון כי אין עתה הצואה בהקמת המשכן אלא בעשייתו וכן (בפסוק הבא) ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים אין פירושו שיתן הכפורת על ארון העדות כשהארון שם בקדש הקדשים אבל הענין שיצוה אותו הכתוב שישים הפרכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קדש הקדשים וכן אמר ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים להודיע שהכפרת עם כרוביו על הארון יהיו כלם שם בקדש הקדשים הנזכר שהוא מבית לפרכת אבל כשמגיע לצוות הקמתו אמר ושמת שם את ארון העדות (להלן מ ג) ואחרי כן וסכות על הארון את הפרכת וכן במעשה (להלן מ כ כא) ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה ויבא את הארון אל המשכן ואחרי כן וישם את פרוכת המסך

ומלת והבדילה הפרוכת. זרה בעבור היותה מלרע. וכן והכית בצור:

ונתת את הפרכת תחת הקרסים - של זהב, שהם לסוף עשרים אמה של יריעות (הפרוכת) בתחלת המשכן, כי המשכן ארכו שלשים והקרסים באמצע של ארבעים אמה של עשר יריעות נמצא מן הפרכת, עד פתח מזרח עשרים של היכל וממנו לצד מערב עשר אמות של בית קדש הקדשים.

והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. היה לפנים מן הפרוכת הארון והכפרת עם כרוביו מונח על אבן שתיה במערבו של קדש הקדשים, ולפני הארון צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו ובגדיו של כהן גדול. והיה מחוץ לפרוכת השלחן והמנורה ומזבח הקטורת והשלחן בצפון והמנורה בדרום ומזבח מכוון ביניהם משוך קמעא לצד חוץ.

ונתת את הפרוכת תחת הקרשים. לסוף ה' היריעות שהן של ד' אמות כדי שיהא המשכן עשרים על עשר ובית קדשי קדשים עשר על עשר:

ונתתה את הפרכת וגו׳ והבאת שמה. מכאן משמע כי יקדים לתלות הפרכת במקומו, ואחר כך יביא הארון לפנים מהפרכת, ובפרשת פקודי (שמות מ:ג) אמר ה׳ אליו ״ושמת שם את ארון העדות וסכת על הארון את הפרכת״, משמע כי יקדים הארון, וכן עשה משה שהקדים הארון תחלה כמבאר שם (שמות מ:כ).

ונראה כי מה שהקדים נתינת הפרכת להבאת הארון, אינו אלא שרצה לגמר מעשה הפרכת, אבל סדר את מי יקדים הנה הובא בפרשת פקודי, או לצד כי סדר ההקמה אין זה מקומו אלא בפרשת פקודי, ולא הוזכר כאן הבאת הארון אלא לומר מה משמש הפרכת ומה מעשיו, שהוא להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים שהוא מקומו של הארון, לזה לא דקדק לומר מי קודם, ותדרשנו במקומו.

ונתתה את הפרכת וגו׳. משמעות הכתוב שיהא מתחלה תולה הפרכת ואח״כ יביאו הארון לתוך קדה״ק שהוא מבית לפרכת. ופירוש והבדילה הפרכת וגו׳ שיהא ממילא מובדל. אבל בצווי ה׳ על הקמה (מ׳ ג׳) כתיב ושמת שם את ארון העדות. ואח״כ וסכות על הארון את הפרכת. אלא פי׳ ונתתה את הפרכת היינו לתלות את הפרכת ויהא משולשל למעלה ואינו נפרש עדיין עד שיביא את הארון. ואח״כ והבדילה הפרכת היינו שיהא משלשל ומבדיל. ולפנינו יבואר שע״כ הפי׳ הכי במקרא זה וכן עשה משה רבינו תחלה ויבא את הארון אל המשכן (שם כא) ואח״כ וישם את פרכת המסך. ומשמעות וישם היינו תיקנו על מתכונתו כמש״כ לעיל כ״ה י״ג בפי׳ וישם את הבדים על הארון והיינו ששלשל את הפרכת למטה:

והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. האי לכם מיותר ומה מקרא חסר אם כתב והבדילה הפרכת בין וגו׳ גם לשון ובין קודש הקדשים קשה. והכי מיבעי לקודש הקדשים. דבכ״מ דכתיב שתי פעמים בין משמעו שיש הבדל אמצעי בין שני הערכים המופסקים כמש״כ בס׳ בראשית א׳ ולעיל ח׳ י״ט וט׳ ד׳ ובכ״מ וכאן לפי הנראה לא היה הפרכת אלא מבדיל ומפסיק לבד. גם והבדילה מלרע ע״פ מסורה והיא זרה כמש״כ הראב״ע לא דבר ריק הוא. אלא למד משה רבינו מכ״ז חדשות. והנה במעשה כתיב תחלה וישם את הבדים על הארון ואח״כ ויבא את הארון אל המשכן. וכבר ביארנו שתקן את הבדים שיהיו כשני דדי אשה. ולכאורה מתחלה היה להביא את הארון ואח״כ להמשיך את הבדים לחוץ. וגם עיקר המשכת הבדים לחוץ שיהיו כשני דדי אשה לא נזכר בצווי כלל. ונהי שמן הכתובים לעיל מבואר שיהיו הבדים מונחים בשעת העמדת הארון בא״א משעת המשא מכ״מ אין שום רמז האיך יהיו בא״א ואולי להיפך שיהיו הבדים נמשכים לאחורי הארון כדי שיעמוד כה״ג בשעת עבודת יוה״כ בריוח שם. אלא מתחלה יש לדעת הא דאי׳ בויקרא רבה פ״א שמשה היה נכנס תמיד לפני ולפנים. ולכאורה ק׳ נהי שלא היה משה מוזהר מליכנס לשם כדתני׳ בת״כ פ׳ אחרי דבר אל אהרן אחיך אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא מכ״מ הרי כתיב ביום הקמת המשכן ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וא״כ היאך נכנס בקה״ק הרי היה שם הענן והשכינה תמיד בימי משה. אלא כך הענין דכבוד ה׳ והענן לא היה אלא באורך עשר אמות של קדה״ק והפרכת היה נמשך לחוץ מעשר אמות ע״י הבדים שהיו בולטין כשני דדי אשה. ובמקום בליטה זו לא היה כבוד ה׳ והיה משה רבינו עומד שם ונמצא לא היה הפרכת מפסיק ומבדיל לגבי שכינה אלא עשר אמות היה הגבול והדביר לפני. אבל אהרן היה מוזהר לבלי ליכנס מבית לפרכת אפילו במקום בליטה וזהו דיוק הכתוב. והבדילה הפרכת לכם וא״כ היה אותו מקום בליטה אמצעי בין שתי הקדושות. חמור מקדושת ההיכל וקיל מקדושת עשר אמות של קה״ק. ומש״ה היה משה יכול לעמוד שם והיינו דכתיב. ובין קדש הקדשים. והיא האמה טרקסין שהובא ביומא דנ״א שהיה לו דין פנים וחוץ כמש״כ בפרש״י שם בשם הירושל׳ ומזה ידע משה רבינו להמשיך את הבדים לחוץ. והנה כתיב והבדילה מלרע ללמד שלא מיד אחר הבאת הארון ישלשל את הפרכת להבדיל. אלא אחר נתינת הכפרת דכתיב אח״כ. [וכיב״ז מתפרש הזר השני בס׳ ויקרא ט״ו כ״ט יע״ש]. וא״כ היה ראוי לכתוב תחלה ונתת את הכפרת ואח״כ והבדילה וגו׳ אלא בא ללמד אשר מיד שיביא את הארון יהא מוכן הפרכת להבדיל לכם בין הקודש וגו׳. וזה א״א אלא ע״י משיכת הבדים וא״כ למד מזה משה להמשיך תחלה הבדים עוד לפני הבאת הארון ומיד שהביא את הארון היה ראוי שיהא הפרכת מבדיל לכם כאמור. והיינו דכתיב בשעת הקמה תחלה וישם את הבדים על הארון היינו תיקן ההמשכה על מתכונתו ואח״כ ויבא את הארון אל המשכן ואח״כ וישם את פרכת המסך היינו שלשל למטה:

ונתתה את הפרכת תחת הקרסים. שהיה בסוף עשרים מן פתח המשכן, ופירש"י שנתן את הפרוכת ארכה [שהוא השתי] עשר אמות לרוחב שמשכן ורחבה [שהוא הערב] עשר אמות בגבהן של קרשים, וי"ל שכן היו הכרובים עשוים בארך שפרוכת. והבאת, הנה בעשיה אמר בפ' פקודי (סימן ע') ששה העדות בארון ונתן עליו את הכפורת ואח"כ הביא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך, מפני שכן אמר לו בצווי (שש ג') ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת, ומשמע שיתן העדות והכפורת טרם יכניסנו, ולפ"ז צ"ל שמה שהקדים ונתת את הפרוכת בא להשלים מעשה הפרוכת וצרכו, ויפרש שמה שתתלה הפרוכת הוא לתכלית שתבדיל בין הקדש ובין קה"ק, ובמה יהיה שם קדש קדשים שזה יהיה ע"י שתתן שם את הכפורת ששם יועד לו לדבר עמו. לכן צריך פרוכת ופרגוד שיהיה מקום מיוחד לדברות: