שמות כו, לד

וְתִתֵּן יָת כַּפֻּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא בְּקֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא:

וְתִתֵּן יַת כַּפּוּרְתָּא בַּהֲדֵי כְּרוּבַיָא דְּנַפְקִין נְגִיד מִינָהּ בַּקּדֶשׁ קוּדְשַׁיָא

ונתת את הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים. ובמעשה כתיב להיפך. תחלה ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה ואח״כ כתיב ויבא את הארון אל המשכן. וכבר עמד ע״ז הרמב״ן. ולא אמר בזה ישוב נכון. אבל באמת יש לדקדק הרבה בלשון הכתוב לעיל כ״ה כ״א ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. האי מלמעלה מיותר. שהרי א״א באופן אחר להיות מונח על הארון. ותו אמאי כתיבי תרי קראי בנתינת הכפרת. ותו אמאי כתיב לעיל על הארון סתם וכאן כתיב על ארון העדות. ועוד קשה לפי משמעות הפ׳ שאנו עומדים דנתינת הכפרת רק בקה״ק א״כ היה ראוי לכתוב תחלה הבאת הכפרת לפנים. והכי מיבעי והבאת את הכפרת מבית לפרכת ונתת אותו על ארון העדות. מכל זה למד משה שבעוד שיביא את הארון לפנים יביא את הכפרת עמו. אבל לא שיהא מונח יפה ומתוקן כ״צ שיהא ראוי לעדות אלא להניח את הכפרת על הארון איך שהוא ולהביאם יחד. וע״ז הנתינה כתיב לעיל ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ולא כתיב על ארון העדות אע״ג שכבר הניח שם את העדות כמש״כ לעיל מדכתיב לקמיה ונתת אל הארון את העדות וגו׳ מכ״מ לא נקרא עדיין ארון העדות עד שהיה נתון בקה״ק. ומש״ה כתיב על הארון ולא יביא יחד באופן שיהי׳ קשור מן הצד. מלמעלה. לאפוקי שלא יביא את הארון באופן שיהא דפנותיו למעלה ולמטה והפתח מן הצד והכפרת יהא מונח על הדופן העליון. מש״ה פירש הכתוב מלמעלה. שיהא גם בנתינה ראשונה למעלה על הפתח כדרך עמידתו. זהו פי׳ המקרא דלעיל. וכאן כתיב נתינה שניה שיהא נותן את הכפרת על ארון העדות כראוי בקודש הקדשים. ובפ׳ פקודי במעשה הבאה לא פי׳ הכתוב אלא נתינה ראשונה. ומדכתיב שם ויסך על ארון העדות ידענו שתיקן את הנחת הכפרת כ״צ עד שיהא נקרא ארון העדות. נמצא כל המקראות ודקדוקיהן באו על הסדר. תחלה תלה הפרכת ולא פירסו אח״כ תיקן את בדי הארון שיהא יוצאים למזרח ואח״כ הניח את הכפרת עליו שלא מכוין כ״צ והכניסם יחד אח״כ תיקן את הכפרת כ״צ ואח״כ שלשל את הפרכת. והכל מיד ה׳ עליו השכיל להבין דיוק המקראות. וע׳ מש״כ פ׳ מ׳ כ׳ רמז על מה בא הצווי לעשות בדיוק בזה האופן. ואין דבר ריק בתורה: