דברים לב, יג

ירכבהו על במותי ארץ. כל המקרא כתרגומו:

ירכבהו וגו'. על שם שארץ ישראל גבוה מכל הארצות:

ויאכל תנובת שדי. אלה פרות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פרות הארצות:

וינקהו דבש מסלע. מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החבית הלך ומצא הדבש צף על פיה. אמר לו זו של דבש היא. אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה:

ושמן מחלמיש צור. אלו זיתים של גוש חלב:

במותי ארץ. לשון גבוה:

שדי. לשון שדה:

חלמיש צור. תקפו וחזקו של סלע כשאינו דבוק לתבה של אחריו, נקוד חלמיש, (תהלים קיד, ח) וכשהוא דבוק, נקוד חלמיש:

אַשְׁרִנוּן עַל תָּקְפֵּי אַרְעָא וְאוֹכָלִנוּן בִּזַת סָנְאֵיהוֹן וִיהַב לְהוֹן בִּזַת שַׁלִיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כְּרַכִּין תַּקִיפִין

אַשְׁרִינוּן עַל כַּרְכֵי אַרְעָא דְיִשְרָאֵל וְאַיְיכוֹל יַתְהוֹן תַּפְנוּקֵי עַלְלַת חַקְלָאָה וְאוֹנִיק יַתְהוֹן דוּבְשָׁא מִפֵּירָהָא דְמִתְרַבְיָין עַל כֵּיפִין וּמִשְׁחָא מִזֵיתָהָא וּמְלַבְלְבִין מִטִנְרִין תַּקִיפִין

אַרְכְּבִינוּן עַל בָּמָתָא דְאַרְעָא וְאַיְיכַל יַתְהוֹן עֲלָלַת תַּפְנוּקֵי מַלְכִין וְאַיְינִיק יַתְהוֹן דְבַשׁ מִן כֵּיפָא וּמְשַׁח יַתְהוֹן מִן כּוֹף שָׁמִיר טִינְרָא:

ירכיבהו על במתי ארץ. ארץ כנען שהיא אמצעית כל הישוב וירכיבהו לשון צחות:

במותי. בוי״ו לא ישתנה מגזרת על במותימו תדרוך ואין כמוהו ואת (רשעים) (במ״ח גרס עשיר) במותיו:

תנובות. כמו פרי מגזרת חיל כי ינוב:

שדי. תאר השם על משקל חכם והיו״ד תחת ה״א כוי״ו שלו הייתי והעד יעלוז שדי שהוא לשון יחיד:

וינקהו דבש מסלע. דרך משל כמו יעטפו ההרים עסים והטעם רוב הדבש והשמן. כי מארץ כנען יובלו כי כן כתוב:

מחלמיש צור. רפה הלמ״ד כי הוא דבק והנה הוא הפך מצור החלמיש וכן חרבו' צורים עם צור חרבו:

על במותי ארץ - כמו: במתי ארץ, ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

דבש - תמרים.

ושמן - זיתים, שגדלים על ההרים.

ירכיבהו על במתי ארץ. וזה יעשה מאחר שלא השיג חפצו במתן תורה הנזכר ויבקש זה שנית בתת להם הארץ בעבור ישמרו חוקיו להשלימם בהרכיבם על חלק מהארץ נשא במקום ובמעלה כאמרו צבי היא לכל הארצות וזה בהכנסם לארץ עתה:

ויאכל תנובות שדי. שלא טרחו בם כאמרו כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אוכלים:

ירכיבהו על במתי ארץ. כד"א ואתה על במותימו תדרוך:

ויאכל תנובות שדי. מאחר שבאו לארץ אכלו תנובת השדה ופסק המן כדכתיב וישבות המן ממחרת הפסח ויאכלו מעבור הארץ כדי שיתחזקו לכבוש את הארץ ואמרינן התם דקריב עומר והדר אכול. והקשה הרב נתן האופניא"ל למה המתינו עד לאחר הקרבת העומר יבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דולחם וקלי וכרמל וכו' כמו שעשה דמילה דוחה לא תעשה דצרעת ותירץ גזרה כזית ראשון אטו כזית שני דמכזית ראשון שיאכל מן המצה אקיים ליה עשה ונמצא עובר לאו בכזית שני דבכי האי גוונא אמרינן ביבמה שנפלה לפני כהן גדול דלא מיבמה יבא עשה דיבמה יבא עליה וידחה ל"ת דאלמנה לא יקחו ומשני גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה דמביאה ראשונה אקיים ליה עשה הכא נמי דכותה:

ויניקהו דבש מסלע. שהיו עושים הדבורים דבש בנקיקי הסלעים. וגם התמרים גדלים על הסלעים ויוצא הדבש:

ושמן מחלמיש צור. שהזתים הגדלים בסלעים הם טובים מאותן שבבקעה לפי שחמה זורחת עליהם תמיד וממתקן כד"א וממגד תבואות שמש:

על במותי ארץ מלא וי"ו, על ששה עממים:

וינקהו חסר יו"ד. מיו"ד דכרות יונקת כל התורה:

ירכיבהו על במתי ארץ. השליטו על ארץ מעולה שהיא אמצעות הישוב וגבוהה מכל הארצות. וענין פסוקים אלו כי השפיע להם טובה ושלוה והם בעטו בו. וענין חלב כליות חטה, הוא שומן חטים, ואמר כליות לפי שגרגרי החטה דומין לכליות. ודרשו רז"ל שהיו חטים ככליות של שור הגדול בדורו של שמעון בן שטח.

ירכבהו על במותי ארץ עליו נאמר והרכבתיך על במותי ארץ וגו'.

ירכבהו על במותי ארץ שרי ארץ כמו ואתה על במותימו תדרוך. במותי יתר וא״ו והמ״ם בחטף קמץ.

וינקהו דבש מסלע הוא דבש התמרים הגדלים בדקלים שבסלעים ושבהרים. ד״א דבש מסלע הוא דבש דבורים שהדבורים מביאים בנקיקי הסלעים כדמתרגם רב יוסף כאשר תעשינה הדבורים כמה דנתזן דברייתא ושיטן ברום עלמא ומייתן דובשא מעשבא טוריא.

ושמן מחלמיש צור דרך זיתים להיות גדלים במקום אבנים וצורים.

ירכיבהו כד"א. ואתה על במותימו תדרוך ויאכל תנובות שדי מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות השדה ופסק המן כדכתיב וישבות המן ויאכלו מעבור הארץ כדי שיחזקו לכבוש הארץ ואמרינן דאקרוב עומר והדר אכול וקשיא למה המתינו עד לאחר הקרבתו של עומר ליתי עשה דבערב תאכלו מצות ולידחי לא תעשה דולחם וקלי וכרמל כמו העשה דמילה שדוחה ל"ת בצרעת. ותירץ גזרינן כזית א' אטו כזית ב' דמכזית ראשון שיאכל מן המצוה מקיים עשה דבערב תאכלו מצות ונמצא עובר בכזית ב' וכה"ג אמרי' ביבמה שנפלה לפני כהן דלא מיבמה משום דכתיב אלמנה לא יקח ומשני גזרינן ביאה א' אטו ביאה ב' דמביאה ראשונה מתקיים ליה עשה:

ויניקהו דבש. מסלע שהיו הדבורים עושין דבש בנקיקי הסלעים וגם התמרים הגדלים על הסלעים שמהם יוצא הדבש ושמן מחלמיש צור שהזתים הגדלים על הסלעים שמהן יוצא השמן טובים מאותן שבבקעה לפי שחמה תמיד זורחת עליהן מנגדם כד"א וממגד תבואות שמש:

ירכיבהו על במותי ארץ. שהשליטו על שדי הארץ שהם גבוהים כבמות ועל מבצריהם. כמו ואתה על במותימו תדרוך:

ויאכל תנובות שדי. מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות שדה. כדכתי' וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. כיון שבאו לארץ לא רצה להאכילם מן שלא יתרשלו לכבוש את הארץ. אבל כיון שפסק להם המן התחזקו לכבוש הארץ שיהא להם מאכל ובתים מלאכים כל טוב. לטובתם נתכוון ולכך מונה אותם עם החסדים שעשה להם:

ויניקהו דבש מסלע. הדבורים עושים דבש בנקיקי הסלעים. ואף התמרים גדילים בסלעים שעושין מהם:

ושמן מחלמיש צור. שיהיו הזתים גדלים בסלעים ואותם שבסלעים טובים מן אותם שבבקעה לפי שהשמש זורח עליהם תדיר וממתקם. כדכתיב וממגד תבואות שמש. וכתי' במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל. כי פירות שבהרים מתוקים והיינו חזקים ומשתמרים לפי שאינם גדילים על רוב מים:

ירכיבהו על במתי וגו׳. אין זה נמשך עם האמור למעלה, אלא התחלת ענין ונמשך למטה, וגזרת הדברים הוא ״וישמן ישרון״ וגו׳.

ירכיבהו על במותי ארץ וגו'. במלת במתי כתיב וי"ו יתירה ופירש בה בעל הטורים מה שפירש ואני אומר שוי"ו יתירה זו רמז אל ו"פ ארץ שנזכרו בפר' עקב (ח ז–ט) בשבח א"י לכך אמר במותי ארץ כאלו אמר ששה ארץ וקל להבין. ואח"כ אמר וינקהו דבש מסלע, במלת ויניקהו חסר יו"ד, נ"ל שרמז בזה שבעבור שהניק להם דבש מסלע ישמן ישורון ויבעט ושכחו התורה הכלולה בעשרת דברות וזה יותר נכון ממה שפירש בעל הטורים, וכן צור ילדך תשי יו"ד קטנה כי בעבור שעברו על י' דברות גרמו תשות כח כלפי מעלה כביכול, ובמלת יצב גבלת עמים פירש בעל הטורים גבלת חסר וי"ו לומר י"ב מזלות יצב למספר בני ישראל פירוש לפירושו כשתכתוב ו"ו הנעלם ממנו ג"כ ו' ככה המזלות ששה משרתים ביום הנגלה וששה משרתים בלילה הנסתרת ולפי שאין מזל לישראל (שבת קנו.) ע"כ גבלת חסר ו"ו לומר שאין להם ממשלה על י"ב שבטים כי אם על העמים לכך נאמר יצב גבלת עמים.

ירכבהו וגו׳. עתה מבאר היאך קרא ויכוננך. שמשמעו שכונן את ישראל ביחוד באופן שלא יבאו לידי חטא. והעיקר של זה המאמר נגד קלקול שהיה בבית שני כמו שפירשנו שהיה שנאת חנם. ומבואר בתוספתא שלהי מס׳ מנחות שהיה אהבת הממון יותר מדי. וזה בא משום שהיו עוסקים ביותר במסחור. ובאמת אהבת המסחור בארצות אחרות בא לאדם או מחמת דוחק הפרנסה. או להיפך משום בטלה שאין לאדם במה לבלות עתותיו והקב״ה ראה טוב לישראל ויתן להם ארץ שהעסק בה מרובה עד שנדרש לבלות ימיהם בעבודת הארץ וכמש״כ בס׳ ויקרא פ׳ בחקותי שזהו כוונת המקרא והשיג לכם דיש את בציר וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם. אמנם במשך עתות הזריעה כונן המקום ית׳ גם כן שיהא העסק מרובה והיינו ירכיבהו על במתי ארץ גובה שבארץ שהיא ארץ הרים ובקעות. וא״א לחרוש בבקרים וכלשון משנה פאה פ״ב וכל ההרים אשר במעדר יעדרון:

ויאכל תנובות שדי. מ״מ לאחר שעבדו כ״צ אכלו מן ההר כל תנובות שדי. ולא יהיו מוכרחים להביא מחסורם ממדינה אחרת:

וינקהו דבש מסלע. מאדמה קשה כסלע והיה נצרך לעזק ולסקל ולרכך. אבל לא כשאר ארץ שאדמתה קשה כסלע שפירותיה חריבים לא כן א״י שהניקהו דבש מסלע:

ושמן מחלמיש צור. הוא אבן יבשה ביותר עד שמוציאים ממנה אש. ומ״מ נתן בהם כח להוציא שמן ועי׳ מנחות ד׳ פ״ה באותו עשיר שהיה לו טורח ועסק הרבה בזיתו משום שהיתה מלאה אבנים ומ״מ אחר השגחתו לסקל הוציא עושר רב. הרי מבואר היאך נקרא שהקב״ה מכוננך. העמידך על כן יפה:

[יג] ואיה המקום אשר הניחם הנשר הנושא אותם? על במתי ארץ. ונתן להם שם כל טוב. ויאכל וגו':

ד פי' שיתן להם א"י וכ"ת א"כ הל"ל וינחילנו וגו' מאי ירכיבהו וכו' וכדמפרש ואזיל

ה ק"ל וכי במקום אחר לא יאכלו ל"פ אלו פירות כו':

ו דק"ל והיאך בא זה שהיו יונקים דבש מן הסלע:

ז בסיכני שם מקום:

ח וקציעות הם קשים כמו סלע ואפ"ה היה דבש עליהם וא"כ היו יונקים דבש מן הסלע:

ט גוש חלב שם מקום:

י דק"ל למה נקוד חלמיש בשו"א תחת הלמ"ד ה"ל למינקד חלמיש בקמץ כמו חלמיש למעינו מים לכך מפ' כשאינו דבוק כו' אבל כאן דבוק: