דברים לב, יב

ה' בדד ינחנו. ניהגם במדבר בטח ובדד:

ואין עמו אל נכר. לא היה כח באחד מכל אלהי הגוים להראות כחו ולהלחם עמהם ורבותינו דרשוהו על העתיד, וכן תרגם אנקלוס. ואני אומר דברי תוכחה הם, להעיד השמים והארץ, ותהא השירה להם לעד שסופן לבגד ולא יזכרו הראשונות שעשה להם, ולא הנולדות שהוא עתיד לעשות להם, לפיכך צריך לישב הדבר לכאן ולכאן. וכל הענין מוסב על (פסוק ז) זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר, כן עשה להם, וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור:

יְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי עֲתִיד לְאַשְׁרָיוּתְהוֹן בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא וְלָא יִתְקַיַם קֳדָמוֹהִי פָּלְחַן טַּעֲוָן

מֵימְרָא דַיְיָ בִּלְחוֹדֵיהוֹן יַשְׁרִינוּן בְּאַרְעֲהוֹן וְלָא מַשְׁרֵי בֵּינֵיהוֹן פַּלְחֵי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה

יְיָ לְבִלְחוֹדֵיהוֹן אַשְׁרֵי יַתְהוֹן וְלֵית בֵּינֵיהוֹן פַּלְחֵי פּוּלְחַן נוּכְרָי:

ה' בדד ינחנו השם ישכון בישראל בטח בדד ואין עמו כנוי לשם או לישראל והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר וכבר כתבתי זה (ויקרא יח כה) ובספרי (האזינו יב) ה' בדד ינחנו אמר להם הקב"ה כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום כך אני עתיד להושיבכם יחידים לעתיד לבוא ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד משרי אומות העולם לבוא ולשלוט בכם כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון בא (דניאל י כ) ושר מלכות פרס עומד לנגדי (שם פסוק יג) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת וגו' (שם פסוק כא):

בדד ינחנו. השם לבדו כטעם על פי ה' יחנו ויסעו ואין עם השם שותף ויתכן להיות בדר על ישראל כמו הן עם לבדד ישכון:

ואיז עמו אל נכר. עם ישראל והעד על זה הפי' יקניאהו בזרים:

ה' בדד - הוא לבדו הוציאם ממצרים והוליך אותם לארץ ישראל.

ה' בדד ינחנו. כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה (ירמיה מו, כח):

ואין עמו אל נכר. כאמרו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכאמרו אלהי כל הארץ יקרא:

ינחנו ב' במס'. בדר ינחנו. מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. לומר מי שנותן צדקה הקב"ה בדד ינחנו:

בדד ינחנו בספרי דורשו לשון מנוחה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.

כן ה' בטח בדד ינחנו. ינהגו. כמו לך נחה את העם. שהיה עמוד ענן לאחריהם כשהיו באים מצרים אחריהם. ועמוד אש לפניהם והמים להם חומה מימינם ומשמאלם לא היו יריאים משום צד כלום. וכן הוא או' ואשא אתכם על כנפי נשרים:

בדד. ולשון בטח. כי מי שהוא מתפחד איני יושב בדד אלא הולך לחבורת אנשים. אבל מי שהוא בטח אינו צריך חבורה ויושב בדד. וכן הוא אומ' [וישכן ישראל] בטח בדד עין יעקב:

ויש לפר' ה' בדד כלומ' ה' לבדו:

ה׳ בדד ינחנו. יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (תנחומא, צו ז) בפסוק (הושע ד:יז) ״חבור עצבים אפרים הנח לו״, כשישראל יש ביניהם אחדות אפלו עובדי עבודה זרה הנח לו, פרוש על דרך (אסתר ב:יא) ״והנחה למדינות עשה״, והוא אמרו ״ה׳ בדד״ פרוש כשהעם בדד לשון בד – ה׳ ינחנו.

ואין עמו אל נכר – פרוש, הגם שהם עובדי עבודה זרה אין ה׳ מחשיב לו עון זה. ומאמר ״אין עמו״ תתפרש על דרך שדרשו זכרונם לברכה (סוכה מא.) בפסוק (ירמיה ל:יז) ״דורש אין לה״, מכלל שיש לה, כמו כן במה שלפנינו אמר ״אין עמו״ מכלל שיש עמו, אלא שאין ה׳ מיסרו על זה.

עוד ירצה על זה הדרך: אימתי ״ה׳ בדד ינחנו״? כשנגמר חלק הרע מישראל, והוא אמרו ״ואין עמו אל נכר״, שהוא חלק הרע הדבוק באדם מחטא האדם, והמשכיל יבין:

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. במס' ברכות (ו) דרשו פסוק את ה' האמרת היום (דברים כז יז). אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם כז יח) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וה' האמירך וגו' (שם ו ד) לעשות אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (ד"ה א' יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד. ז"ש ה' בדד ינחנו ר"ל עשה את ישראל חטיבה אחת בעולם כי נהגם בדד כמ"ש (במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון. ובדד קאי על ישראל שהבדילם מן העמים להיותם עם אחד מיוחד אליו ית', בדד המה לבדם ולא האומות. אך בתנאי זה כשאין עמו עם ישראל אל נכר ר"ל שיעשו אותו ית' חטיבה אחת בעולם, אז גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז יד).

ה׳ בדד ינחנו. הוליכם במדבר למען העמידם על צורת עם ישראל היינו בשני דברים. א׳ להיות בדד שלא להיות מעורב עם אוה״ע יותר מן ההכרח וזהו עין יעקב כמבואר בפ׳ ברכה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. ובלעם אמר הן עם לבדד ישכון עי׳ שם בבאור הכתובים. ב׳ ואין עמו אל נכר. שלא להיות תחת תקוה של כח אחר זולת ה׳ לבדו והליכות המדבר הכריחם לכך כאשר אין שם טבע פרנסה וכ״ע ידעי מאן עביד ניסא קוב״ה ולא ע״י כח אחר ובזה העמידם על צורה המיוחדת להם לבטוח בה׳ לבדו. והיינו הוא עשך. ועי׳ מש״כ ריש פרשת בשלח:

[יב] גם לא רצה למסור הנהגתם לטוב כח מלאך ומערכה, רק ה' בדד הוא לבדו ינחנו ואין עמו אל נכר להתעסק בהנהגתם, כמו בשאר העמים שנוהג אותם ע"י כחות אחרים:

ש וה"ק הפסוק וה' נהג את ישראל בדד ובטח אבל א"ל וה' היה בדד דזה פשיטא אלא מלת בדד שב אל העם כלומר שלא היו צריכין לשום אומה ללכת עמהם מרוב בטחונם ויהיה מלת ינחנו עתיד תחת עבר:

ת ר"ל זהו פירוש בטח כלומר שלא פחדו שמא יקום שום אחד מכל אלהי הגוים להראות כחו להלחם עמהם משום דלא היה כו':

א ר"ל קרא דה' בדד:

ב רצונו בזה דאין שייך לפרשו על העתיד כיון שעכשיו מדבר דברי תוכחות עמהם א"כ איך יתכן שיתנבא בכאן באמצע התוכחה על העתיד ל"פ ואני אומר כו' כלו' אף שהוא דבור על העתיד מ"מ גם הם דברי תוכחה כל הענינים וכו':

ג ר"ל כך הקרא של ה' בדד ינחנו הוא משמע להבא ולעבר: