במדבר כד, ט

כרע שכב כארי. כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה:

יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵתָא לֵית מַלְכוּ דְתִזַעֲזְעִינֵיהּ בְּרִיכָךְ יְהוֹן בְּרִיכִין וְלִיטָךְ יְהוֹן לִיטִין

נַיְיחִין וְשַׁרְיַין כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא דְכַד דָמִיךְ מַאן יְקִימִינֵיהּ מְבָרְכְהוֹן יְהוֹן בְּרִיכִין כְּמשֶׁה נְבִייָא סַפְרֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל וּמְלַטְטִינוּן יְהוֹן לִיטִין כְּבִלְעָם בַּר בְּעוֹר

הָא עַמָא הָאִלֵין כְּאַרְיָא שַׁרְיָן וּכְאַרְיוּתָא מִתְגַבְּרִין מַאן דְבָרֵךְ יַתְכוֹן יִשְרָאֵל יֶהֱוֵי מְבוֹרָךְ כְּמשֶׁה נְבִיָא סַפְרֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל וּמַאן דְלַיִיט יַתְכוֹן יֶהֱוֵי לוּט כְּבִלְעָם בַּר בְּעוֹר:

כרע שכב. הטעם שיירש ישראל ארץ כנען ואחר כך תשקוט הארץ:

יקימנו. פירשתיו:

מברכיך ברוך. כמו שהיה הענין באברהם כי אמנם שרידי ישראל יהיו במדרגת אברהם אבינו כאמרו כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך:

כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולמעלה אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא למעלה הקדים לביא כי כן הדרך מתחלה יתגבר מעט כלביא ואחר כך יתנשא והולך כמו הארי שהוא מתגבר והולך וכאן הקדים ארי ללביא שרמז ג"כ שכב כארי בימי משה וכלביא בימי יהושע שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:

מברכיך ברוך ואורריך ארור בלעם שהיה בלבו לקללם לכך סיים בקללה ויצחק בברכותיו של ויתן לך בברוך אורריך ארור ומברכיך ברוך. ע"כ לא אמר לו בלק לקללם יותר אלא אמר לו ברח לך:

מברכיך ברוך. כמו (בראשית מט) בנות צעדה, (משלי כח) וצדיקים ככפיר יבטח.

מברכיך ברוך וארריך ארור שוטה הוא הבא לקללך שהרי הוא מקלל עצמו שנאמר ואברכה מברכך ומקללך אאור, וכתיב אורריך ארור ומברכך ברוך.

כרע שכב כארי. שהכל יראים להקימו פן יפגע בהם:

מברכיך ברוך וארריך ארור. [כלו' שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל] ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם:

כרע שכב וגו׳. פרוש, אפלו בזמן שכרע, פרוש שאינו חוגר כלי זין ולא עומד למלחמה אלא כורע ויושב לו, ולא זה בלבד אלא אפלו שכב, שאינו מרגיש בבאים עליו, אף על פי כן אינו חושש, כי מי הוא זה שיתקרב אליו להקימו. ואמרו וכלביא, כפל ההדרגות כנגד שתי כתות שבישראל זו למעלה מזו כמו שכתבנו למעלה, שהם הצדיקים והבינונים.

מברכיך ברוך וגו׳. אמר מברכיך לשון רבים וברוך לשון יחיד, לא רצה לברך אלא אחד, ונתכון על עצמו, ורעה עינו בשאר המברכים. ואמר ארריך ארור נתכון לומר שאין כל אורריו ארורים, ובא למעט עצמו מהארירה. ואולי כי לרעה נתכון על זה הדרך: מברכיך יתקימו דבריו ותהיה ברוך, ואורריך יתקימו דבריו ותהיה וגו׳, והערים הרשע בזה לקים אם יקללם אחר כך, ולזה הקדים מאמר ברוך לארור להעמידם בארור חס ושלום, וה׳ השיב גמולו בראשו ונתקימה בו הקללה ונתארר בעולם הזה ובעולם הבא, כאמרם זכרונם לברכה (סנהדרין צ.) בלעם אין לו חלק לעולם הבא.

כרע שכב כארי. מאז שכב במנוחה. ושוב לא מצא איש ידו להעיר מלחמה עליו:

וכלביא מי יקימנו. אפי׳ מאומה אחרת שלא כבש אותם. לא ירא עוד שיתגרו עמו:

מברכיך ברוך וגו׳. לא רק בפועל ללחום עם ישראל בתנופת חרב. אלא אפי׳ בדבור ובקללה יראו להתגרות עם ישראל. באשר ראו בחוש אשר מברכיך ברוך וגו׳:

כרע ואז לא ידמה ישראל כארי בעת שיקום לטרף, כמ"ש תחלה כלביא יקום וכארי יתנשא, רק ידמה כארי בעת רבצו במנוחה, כן כרע שכב כארי וכלביא כן יהיה מנוחתו כבוד, ומי יקימנו כי לא יערב שום עם להלחם עמם אחר שה' ישמיד כל אויביו, ואז מברכיך ברוך וגו':