במדבר כד, ח

אל מוציאו ממצרים. מי גורם להם הגדלה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו:

ועצמותיהם. של צרים:

יגרם. מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן (צפניה ג, ג) לא גרמו לבקר, וכן (יחזקאל כג, לד) את חרשיה תגרמי, ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה:

וחציו ימחץ. אנקלוס תרגם חציו של צרים, חלוקה שלהם כמו (בראשית מט, כג) בעלי חצים, מרי פלוגתא, וכן ימחץ, לשון (שופטים ה, כו) ומחצה וחלפה רקתו, שיחצו את ארצם ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקדוש ברוך הוא ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם, כמו (תהלים סח, כד) למען תמחץ רגלך בדם. ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאלו מחוץ ונגוע:

אֱלָהָא דְאַפֵּקִינוּן מִמִצְרַיִם תּוּקְפָא וְרוּמָא דִילֵיהּ יֵיכְלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָא סַנְאֵיהוֹן וּבְבִזַת מַלְכֵּיהוֹן יִתְפַּנְקוּן וְאַרְעֲתְהוֹן יַחְסְנוּן

אֱלָהָא דְאַפֵּיקִינוּן פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם תּוּקְפָא וְרוֹמָא תּוּשְׁבַּחְתָּא גְבוּרְתָּא דִילֵיהּ יְשֵׁיצֵי יַת אוּמַיָא בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְתוּקְפְהוֹן יִתְבַּר וְגִירֵי מְחַוַות פּוּרְעָנוּתֵיהּ יְגָרֵי בְהוֹן וִישֵׁיצוּנוּן

אֱלָהָא דִפְרַק וְאַפֵּיק יַתְהוֹן פְּרִיקִין מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם תּוּקְפָא וְתוּשְׁבָּחָא וְרוֹמְמוּתָא דִידֵיהּ יָכְלִין בְּנֵי יִשְרָאֵל עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְקוּרְיַיתְהוֹן יִפְלְגוּן וְגִבָּרֵיהוֹן יִקְטְלוּן וּמוֹתָרֵיהוֹן יִפְלְגוּן:

אל מוציאו. והטעם כי האל המוציאו ממצרים שם כח לו כתועפות ראם ואל יטעון טוען בעבור מ"ם אל מוציאם ויחשוב כי מלת לו סימן לשם כי כן משפט הלשון כמו תכו לרגליך ישא מדברותיך עד אנה ינאצוני העם הזה ורבים כן:

יאכל גוים צריו. מלכי כנען:

ועצמותיהם יגרם. ישבר הגרם שהוא העצם וכן מלת עצמו וככה מסעף פארה לא תפאר:

וחציו ימחץ. כל חץ מחציו ימחץ וכן וצדיקים ככפיר יבטח בנות צעדה וכן מברכיך ברוך כל אחד ממברכיך יהיה ברוך וכן אורריך:

תועפות - חוזק כמו: ותועפות הרים לו.

יאכל גוים צריו. לעתיד לבא כאמרו ונקם ישיב לצריו:

וחציו ימחץ. כאמר ואשכיר חצי מדם:

יאכל גוים צריו. כלו' ישראל יכלה הגוים שהם צריו:

ועצמותיהם יגרם. כאדם שאוכל בשר ואח"כ אוכל העצמות ואינו משייר כלום:

אל מוציאו ממצרים אמר זה ב"פ לומר כשם שהוציאם ממצרים כן יוצאים לע"ל:

ועצמותיהם עי"ן תלויה לומר לך כי יעקור ז' עממים ולע"ל ס"ג אומות וזה הוא כולו ס"ג יחדו נאלחו:

וחציו ימחץ ובחציו ימחץ גוים צריו, כמה תיבות חסרות בי״ת כמו שבי אלמנה בית אביך כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים.

יאכל גוים. [כלו' ישראל יכלה גוים, אותם שהם צריו:

ועצמתיהם יגרם. כמו "ולא גרמו לבקר" כשאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרד את העצמות ואינו משאיר אחיו כלום] יגרר ימשאליר ב"ל כמו ישברם, ויש לפרש יגרם כמו יגררם, יגרור אותם:

וחציו ימחץ. [ובחציו ימחץ אותם כמו "ויבא יעקב שלם" שהוא כמו בשלם]:

אל מוציאו ממצרים וגו׳. פרוש על דרך אמרם זכרונם לברכה כי בצאת ישראל ממצרים בררו כל ניצוצי הקדשה שהיו בקלפת מצרים. וכבר הקדמנו שתוקף הקדשה היא כשמבררת ענפיה, והוא אמרו מוציאו וגו׳, כתועפת ראם לו פרוש לעם, ולזה גם כן רמז במאמר יאכל גוים צריו, שהאכילה היא להוציא ניצוץ הקדשה שבו ותהיה נכללת בנפש ישראל, בסוד (משלי יג:כה) ״צדיק אוכל לשובע נפשו״. ואמרו ועצמתיהם פרוש, ואפלו בחינה המתעצמת בהם יגרם אותה.

ואמרו וחציו ימחץ יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (תנחומא, בשלח טו) בפסוק (ישעיהו כד,כא) ״יפקד ה׳ על צבא״ וגו׳, שאין הקדוש ברוך הוא מאבד אומה למטה עד שפוקד על שר שלה למעלה. והנה כשהאומה נחלשת לבד לא יאבד השר למעלה אלא ישפילנו ה׳, וכשהאומה יארע לה כסדום ועמורה אז יאבד שרה למעלה, והוא אמרו וחציו פרוש כח מערכתם שהם חצים הלוחמים בעדם והם השרים, ימחץ על דרך אמרו (תהלים קי,ו) ״מחץ ראש על ארץ רבה״ שיאבדו כח שריהם מלמעלה. ואם נפרש ״ימחץ״ לשון טבילה ורחיצה, יכון לומר שאין זורקין חץ שאינו נתקע בהם ונטבל בדמם.

אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. כאשר הגיע לדוד. והוא מצליח במעט זמן באופן יותר נעלה מדרך מלוכה מצלחת שמגעת בכמה שנים ובכמה סיבות וכדתניא בספרי פ׳ זו מלכות זו מתגאה ומשתחצת כו׳ וביארתי עה״ס בזה ולא כן היה גדולת דוד . וזהו מה שראה בלעם. ואמר שהאל והוא הכח האלקי שהוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. וכבר פירשנו תועפות לשון ויעף וכן תועפות הרים. הוא משל לפריחה בגבוה. והראם אם שהולך בדרך הילוכו לאט לאט. מכ״מ הוא רץ מאד ע״י פסיעותיו הגסות כן אע״ג שדוד הלך בדרך הטבע בצבא הגבורים מכ״מ הלך פסיעות גסות מאד. עד אשר יאכל גוים צריו. יאכל גוים שהם צריו. ולא כל אוה״ע. ולא כמו שכתוב להלן בנבואה למלך המשיח וקרקר כל בני שת ויבואר שמה. אבל בימי דוד אכל רק גוים שהם צריו:

ועצמותיהם יגרם. הנה בשאול המלך כתיב ואל כל אשר יפנה ירשיע וגבי דוד המלך כתיב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל. ובשניהם הכונה שהצליחו במלחמתם. אבל הנ״מ שביניהם שיש מתגבר במלחמה ואינו כובש את שכנגדו תחתיו. ורק מפיל ומחליש אותם. נמצא אינו מצליח את אומתו. אלא מרשיע את שכנגדו. ויש מתגבר וכובש תחתיו. וזהו הצלחת האומה. וזה היה הנ״מ בין שאול לדוד. שאול היה רק מחליש ומרשיע את שכנגדו. ודוד היה כובש ומעמיד נציבים שלו באדום ובמואב וכל האומות שכבש. וטעם השנוי נתבאר בספר דברים ל״ג י״א יע״ש. וזהו מה שראה בלעם ועצמותיהם היינו חזוק של הגוים. יגרם. מלשון גורר שגררם אליו וטפלם לישראל:

וחציו ימחץ. שהנ״מ עוד בין שני הכיבושים דהמרשיע את שכנגדו אינו מחליש אלא לשעה. עד שיתחזקו בעוד כמה שנים. וא״כ ההכרח להיות נשמר. כמו שאמר הנביא לאחאב בעת כבש את ארם בראשונה לך התחזק וגו׳. משא״כ מי שכובש תחתיו ומעמיד נציבים. הרי אינו מניח להם שיתגברו. וא״צ להזהר עוד וזהו מה שראה בלעם על דוד וחציו ימחץ. ישבר את החצים שנלחם בהם שלא יהא נצרך עוד למלחמה. וכך היה בסוף ימי דוד וכל ימי שלמה:

אל ואח"כ לא יצטרכו לצאת למלחמה על אויביהם כמו בימי יהושע כי האל שהוציאו ממצרים שהוא לו כתועפת וחזקו של ראם כמ"ש וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח, האל הזה הוא יאכל את גוים שהם צריו של ישראל, ויגרם את עצמותיהם. וחציו ימחץ ר"ל הגוים שהיו חציו של הקב"ה שבהם המית את העמים החוטאים נגדו כענין הוי אשור שבט אפי (ישעיה י) ימחץ ה':

ק ואין כוונת המקרא הזה לומר שהאל שהוציאו ממצרים תקפו כתוקף רום וגובה שלו שלא בא הכתוב כאן להודיע כחו של הקדוש ברוך הוא שהרי כבר אמר למעלה. ועוד שישאר מאמר יאכל גוים צריו בלתי נקשר לא לפניו ולא לאחריו. ולפיכך אמר בתוקף ורום שלו יאכל וכו' ואם כן יהיה פירושו של קרא הכי האל שהוציאו ממצרים תקפו כתוקף רום וגובה שלו ועם אותו התוקף ורום שלו יאכל ישראל כו' והוסיף מלת את וה"א הידיעה על מלת ע"א ואמר את הע"א כי עם זה יובן שיהיו הע"א נאכלים ולא אוכלים והוסיף מלת שהם כי עם זה תהיה מלת צריו ביאור ועוד הוסיף מלת של צרים להורות אותם שהם צריו יגרם ולא כל הע"א בכלל לכן אמר צריו ולא צרים:

ר ערמימותו לשון ערום:

ש תרגום של בעלי חצים והכי קאמר קרא וחלוקה של צרים יחלקו ישראל ר"ל ארץ ישראל שהיה להם בחלוקה יחלקו ישראל: