במדבר כד, י

ויספק. הכה זו על זו:

וּתְקֵיף רוּגְזָא דְבָלָק בְּבִלְעָם וּשְׁקָפִינוּן לִידוֹהִי וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם לְמֵילַט סַנְאַי קְרִיתָךְ וְהָא בָּרָכָא מְבָרְכַת לְהוֹן דְנַן תְּלַת זִמְנִין

וּתְקֵיף רוּגְזָא דְבָלָק בְּבִלְעָם וְטָפַח יַת יְדוֹי וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם לְמֵילַט סַנְאַי דְבַרְתִּיךְ וְהָא בְּרָכָא מְבָרְכַת לְהוֹן דְנַן תְּלַת זִמְנִין

וּתְקֵיף רוּגְזָא דְבָלָק עַל בִּלְעָם וְטָפַח בְּכַף יְדוֹי וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם לְמֵילַט שַנְאַי דְבָרִית יָתָךְ וּלְחוֹד מְבָרְכַתְּ:

ויספק את כפיו. כמו ספקו עליך כפים:

ויספוק את כפיו. שנתיאש מהשיג עוד חפצו מאחר שקלל את המקללים:

ויחר אף בלק. כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת כמו שאמר זה שלש פעמים והרי אתה מוחזק בברכתם:

ויחר אף וגו׳ ויספק וגו׳. פרוש: חרה אפו ושכך רגזו בספיקת כפיו.

ברכת ברך. פרוש, ברכת ברכה שאין בה קללה, והראיה שאמרת ״מברכיך ברוך וארריך ארור״, ולפי מה שכתבתי שכונתו להרע, לא הרגיש בלק בכונה זו.

לקב אויבי. ביארנו כ״פ שאויב נקרא מי שבלב הוא נוטר שנאה. וצורר הוא בפועל כמש״כ בפרשת בהעלותך י׳ ט׳. ומש״ה אמר בלשון אויבי. באשר באמת לא ראה שעשו עמו רעה בפועל: