במדבר יד, כז

לעדה הרעה וגו'. אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה:

אשר המה מלינים. את ישראל עלי:

את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים. המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי:

עַד אֵימָתַי לִכְנִשְׁתָּא בִישָׁתָא הָדָא דִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עָלָי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עֲלַי שְׁמִיעַ קֳדָמָי

עַד אֵימַת לִכְנִישְׁתָּא בִישָׁתָא דְמִתְחַבְּרִין עָלַי יַת תּוּרְעֲמוּת בְּנֵי יִשְרָאֵל דְהִינוּן מִתְרַעֲמִין עָלַי שְׁמִיעַ קֳדָמָי

עד מתי לעדה הרעה הזאת. אף על פי שסלחתי כדברך להאריך להם שלא להמיתם תכף ולא כולם יחדו מכל מקום לא סלחתי לעדת המרגלים:

אשר הם מלינים עלי. שהם המחטיאים וחטא הרבים תלוי בהם ולא אאריך להם כלל ועם זה:

את תלונות בני ישראל אשר המה. המרגלים מלינים עלי שמעתי ואשים פני לענשם לפיכך:

אשה המה מלינים. הם עשרה מרגלים כדכת' לקמן וישובו וילינו עליו את כל העדה אשר הלינותם עליו שגרמתם להתלונן עלי ולכך נגזרה גזירה על בני עשרים שהם בני מלחמה ולא רצו להלחם וכן אמרו רבותי' לא נגזרה גזירה על יותר מבן ששים ולא על פחות מבן עשרים שאינם ראוים להלחם:

עד מתי לעדה וגו׳. הם המרגלים, וכן אמרו במשנה דסנהדרין (קח.), ואמרו את תלנות בני ישראל הם שאר העדה, ואמרו עד מתי, נתכון לומר שעדין היו מפחידים ישראל לסור מאחרי ה׳, ולזה קראם עדה רעה לומר שעודנה ברשעה עומדת. ואמרו אשר המה מלינים עלי פרוש מלבד רעת עצמן עוד מלינים ישראל עלי.

את תלונות בני ישראל וגו׳ שמעתי. הצרך להודיע ששמע, לומר כי לא שמע אלא תלונות בני ישראל ולא דברי רשע המרגלים, ושעור הכתוב הוא על זה הדרך: את תלונות בני ישראל אשר המרגלים מלינים עלי שמעתי, פרוש תלונות בני ישראל לא הלנת המרגלים, כי דברי המרגלים עצמן נמאסו ומנעם מבוא לאזניו.

עד מתי לעדה הרעה. רש״י פי׳ עשרה מרגלים. ולמד רבינו מסוגית הגמ׳ בכ״מ ללמוד מכאן דעשרה נקרא עדה. אבל מכ״מ הרי אנו רואים להלן בפסוק ל״ה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי. דלא מדבר במרגלים ביחוד עד מקרא ל״ו. וכן לעיל מקרא א׳ ותשא כל העדה הפי׳ סנהדרין שבכל השבטים. אלא הדיוק בכאן מדלא כתיב לכל העדה ש״מ דעשרה לחוד מכונה עדה. ויהי׳ משמע כמו שמדבר ביחוד על עשרה מרגלים ראשי המלינים. אבל מכל מקום עיקר הכונה על כל ראשי העם. ולפי שעד שבא זה המאמר היו הולכים ומלינים בשביל שרצו שיהי׳ איזה שנוי בדבר ה׳ מאשר היו מוכנים להכנס לא״י. ע״כ בא הדבור עד מתי ילינו. אין להם להתלונן עוד. כבר שמעתי תלונות בני ישראל. וכך השנוי:

ט אבל לא כל ישראל שהרי מלינים עלי את תלונות בני ישראל כתיב דמשמע הגורמים לישראל שילינו:

י שהרי המרגלים היו שנים עשר הוצא מהן יהושע וכלב שלא היו בעצה עמהם נשארו עשרה וקראם עדה:

כ הוסיף מלת ישראל בין מלינים ועלי כדי שלא תפרש מלת מלינים על המרגלים וזה אין אמת שהמרגלים הוציאו דבה על ארץ ישראל וישראל היו המלינים: