במדבר יד, כח

חי אני. לשון שבועה — אם לא וגו' כן אעשה. כביכול איני חי:

כאשר דברתם. שבקשתם ממני, או במדבר הזה לו מתנו (פסוק ב):

אֱמַר לְהוֹן קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אִם לָא כְּמָא דִי מַלֵילְתּוּן קֳדָמָי כֵּן אֶעְבֵּד לְכוֹן

אֵימַר לְהוֹן בִּשְׁבוּעָא קְיַים אֲנָא אִין לָא הֵיכְמָא דְמַלֵילְתּוּן קֳדָמַי הֵיכְדֵין אַעֲבֵיד לְכוֹן

וְטַעַם אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי – אִם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם כֵּן לֹא אֶעֱשֶׂה לָכֶם, כְּטַעַם תְּמִיהָה. וְכֵן דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן: ״לֹא אֶל עַמִּים רַבִּים עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם, אִם לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ הֵמָּה יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ״ (יחזקאל ג ו), וְכֵן ״אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה״ (ישעיהו יד כד):

אמור אליהם חי אני נאם ה' אם לא. שתי שלילות במקום חיוב. כלומר כי אמנם כאשר דברתם באזני באמרכם או במדבר הזה לו מתנו. ובאמרכם נשינו וטפינו יהיו לבז. וכן למרגלים באמרם ארץ אוכלת יושביה היא שהכל יתקיים בכם:

כן אעשה לכם. בזמנים מתחלפים ובזה נשבע מה שהעיד המשורר באמרו וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים. וכן יחזקאל (כ, כג) באמרו וגם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים:

אמר וגו׳ כאשר דברתם באזני וגו׳. כאן באר דבריו שעל בני ישראל הוא אומר, שהם אותם שהגיעו דבריהם ושמעם ה׳ באזניו, לאלה הוא שהגביל זמן מבן עשרים וגו׳. אבל המרגלים לא באה להם הודעת הגזרה, כי לעיני כל ישראל שם שם ינגפו מיתה משנה כמו שכן היה.

כאשר דברתם באזני. כבר נתבאר לעיל י״א א׳ י״ח. דבשביל שהשכינה בקרבם. כל מה שמדברים הרי מדברים באזני ה׳. והפקודה נמהרה לצאת. לכן כאשר דברו או במדבר הזה לו מתנו היה באזני ע״כ:

כן אעשה לכם. והוא תשובה להכת שיראו ליכנס מחמת שלא האמינו שרצון ה׳ שיהיו כובשים. אלא בשנאת ה׳ רוצה להפילם ביד הכנעני. ומשום הכי בקשו שיותר טוב למות במדבר. כן יהי:

אמר אליהם חי אני נאם ה' הודיעם כי העונש הזה שיעד להם שיהיו נעים ונדים במדבר ארבעים שנה הוא לטובתם, כי לפי גודל חטאם שהיה חטא של כפירה היה ראוי שימותו כלם במדבר בין הם בין בניהם ולא ישאר מהם איש רק כלב ויהושע, והיה מהחסד האלהי שיהיו נעים ונדים ארבעים שנה במדבר, שבזה סבלו ענשם בשתים בגלות ארבעים שנה ולבסוף במר המות, ובעונש הראשון של הנע ונד השתתפו גם בניהם שגם הם נדו ונעו ונשאו עונות אבותיהם ארבעים שנה ובזה הזכו הבנים ונקה אותם מעונש עון אביהם וזכו לכנס לארץ, וז"ש אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם ר"ל אם לא אעשה לכם את העונש הזה אשר אני רוצה לעשות לכם והוא שבמדבר הזה יפלו פגריכם וכו' מבן עשרים שנה ומעלה, [ויפרש אח"כ באיזה אופן יפלו במדבר] ר"ל אם לא אעשה לכם עונש הזה:

ל כאלו אמר אם לא אעשה לכם כאשר דברתם שיפלו פגריכם וגו' איני חי ולא נכתב איני חי שכבוד אלהים הסתר וסמך על המבין ממה שאמר בראשונה חי אני דאם לא כן חי אני נאם ה' כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם מיבעי ליה: