במדבר יד, כה

והעמלקי וגו'. אם תלכו שם יהרגו אתכם, מאחר שאיני עמכם:

מחר פנו. לאחוריכם וסעו לכם וגו':

וַעֲמַלְקָאָה וּכְנַעֲנָאָה יָתֵב בְּמֵישְׁרָא מְחַר אִתְפְּנוּ וְטוּלוּ לְכוֹן לְמַדְבְּרָא אוֹרַח יַמָא דְסוּף

וַעֲמַלְקָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי יָתֵיב בְּמֵישְׁרָא מְחַר אִתְפְּנוּ וְטוּלוּ לְכוֹן לְמַדְבְּרָא אוֹרַח יַמָא דְסוּף

והעמלקי והכנעני. הוא האמורי כי כל אמורי הוא כנעני ולא חשש הכתוב להפרישו בעבור העמלקי שהוא מבני שם וכנען שהוא אבי האמורי מבני חם וכן וירד העמלקי והכנעני והעד ויצא האמורי ולא הזכיר העמלקי כי האמורי הוא העיקר:

יושב בעמק. לארוב לכם ויש אומר אף על פי שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק פנו דרך ים סוף ולא תפחדו והנה ישראל לא עשו תשובה על כן דבר השם:

והעמלקי. יש מקשים וכי בעמק היו יושבים והרי כתיב בסמוך וירד העמלקי והכנעני היושב בהר אלא כך אמר הקב"ה עצה עמוקה היא זאת שיפנו דרך המדבר ולא ילחמו כי לא יצליחו ואע"פ שהם רשעים כי איננו שמח במפלתן ולפי הפשט ודאי בעמק הם יושבים אלא כיון ששמעו ישראל באו לקראתם דרך האתרים עלו בהר וארבו להם וגבי מארב שייך לשון ישיבה כדכתיב ישב במארב חצרים:

והעמלקי במדה שהפחידום המרגלים בעמלק בה הפחידם הקב״ה.

והכנעני הוא אמורי הוא כנעני.

יושב בעמק ולקמן כתיב וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא אלא י״ל רובם היו יושבים בעמק ומעוטם בהר ואותו מיעוט נלחם בהם וראיה לדבר מדכתיב היושב בהר ההוא מכלל שיש מהם יושבים במקום אחר, או שמא בעמק היו יושבים וכששמעו שבני ישראל באים לקראתם עלו בהר וארבו להם שם, ומצינו לשון ישיבה גבי מארב כדכתיב יושב במארב חצרים.

מחר פנו וסעו לכם מחר זה לאחר זמן הוא שהרי ישבו להם בקדש ימים רבים קודם שהתחילו לסבוב את הר שעיר והיא דוגמא כי ישאלך בנך מחר.

המדבר דרך ים סוף לסבוב את הר שעיר כמו שמצינו בפרשת דברים כדי להשלים גזרת ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה.

והעמלקי והכנעני. כפי שהמרגלים הפחידום בעמלק לפי שהורגל להלחם בהם כך הק' מפחידם בעמלקי:

והעמלקי והכנעני וגו׳. כונת הודעה זו כאן, גם תוספת וא״ו, לצד שהחליט ה׳ שכל הדור לא יבואו לארץ וימותו במדבר, והוא אמר שלא ימיתם כאיש אחד, ולזה צריכין להתעכב במדבר זמן ארוך כמו שכן גלה הדברים בסמוך, ויש צד לומר שישבו שם כל הזמן ההוא, לזה אמר והעמלקי וגו׳, פרוש ואינם יכולין להתעכב במקום זה שאתם עלולים לפול לפניהם, על דרך אמרם (תנחומא, ויגש א) השטן מקטרג בשעת הסכנה, לזה מחר פנו וגו׳. והגם שמצינו שישבו אחר כך שם ימים רבים דכתיב (דברים א:מו) ״ותשבו בקדש ימים רבים״, ואמרו זכרונם לברכה (סדר עולם) תשע עשרה שנה, זה היה בחזרה, שאז כבר נתצמצם והוקטן העון אשר לא כן קודם. ובזה מצאנו טעם למה לא נתעכבו אז שם מה שנתעכבו אחר כך. וטעם אמרו והעמלקי בתוספת וא״ו לקשור הדברים עם תחלת הדבור של ״אם יראו״ וגו׳, שמוסיף עוד גזרת המסעות כאמרו ״מחר פנו״, שהוא״ו נמשכת עם מאמר ״מחר פנו״.

והעמלקי וגו׳ מחר פנו וגו׳. אינו מובן לכאורה זה הצווי לכאן. שהרי עוד לא כלה המקום ית״ש דבריו כמו שדבר עוד פרשה בזה. אבל הענין כי באמת ע״כ אינו מחר ממש. שהרי ישבו בקדש ימים רבים. אלא אינו בתורת צווי לחוד אלא נוגע לתשובת ה׳ למשה. כאשר הוא אומר סלחתי ולא יהיה דבר להמיתם כאיש אחד. אבל מכ״מ לא יראו את הארץ וימותו במדבר. הנני מזהירם שלא לישאר בזה המקום כל המשך. כמו שהיה ההכרח להיות אלו מתו כאיש אחד. והיה הטף ונשים בע״כ נשארים פה עד שיגדלו. והיה מקום לומר שאין יכולת להביאם. אלא רצון ה׳ לעשות להם במדבר ישוב. אבל עתה הנני מזהירם שילכו להם מכאן. והזהירם בפחד העמלקי והכנעני קרובים למלחמה. ובע״כ מוכרחים לילך ממקום למקום. ובזה ידעו הכל שאין רצון ה׳ שישארו במדבר. אלא להכניסם לארץ בדור השני. ובזה סרה טענת משה ושמעו מצרים וגו׳:

ח הודיענו טעם סמיכות מחר פנו עם והעמלקי הקודם לו והוסיף לומר לאחוריכם שבזולת זה היה נראה ששני דרכים היו ליכנס לארץ ישראל אחד דרך העמק ואחד במדבר דרך ים סוף ואין הדבר כן שהרי דרך המדבר ים סוף הוא לאחוריהם וכבר הלכו אותו ובאו אל הישוב ופירוש לאחוריכם שהשם יתברך אינו חפץ להביאם אל הארץ שהשם יתברך חפץ שבמדבר ימותו: