במדבר יד, כד

רוח אחרת. שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר, אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר (לעיל יג, ל) ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר (יהושע יד, ז) ואשב אתו דבר כאשר עם לבבי, ולא כאשר עם פי:

וימלא אחרי. וימלא את לבו אחרי וזה מקרא קצר:

אשר בא שמה. חברון תנתן לו:

יורשנה. כתרגומו יתרכינה, יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתינה, אלא במקום יירשנה:

וְעַבְדִי כָלֵב חֲלַף דַהֲוָה רוּחַ אוֹחֲרִי עִמֵהּ וְאַשְׁלֵם בָּתַר דַחַלְתִּי וְאַעֵלִנֵהּ לְאַרְעָא דִי עַאל לְתַמָן וּבְנוֹהִי יְתַרְכִנַהּ

וְעַבְדִי כָלֵב חוּלַף דַהֲוַות רוּחַ אוֹחֲרֵי עִמֵיהּ וְאַשְׁלִים בָּתַר דַחַלְתִּי וְאַעֲלִינֵיהּ לְאַרְעָא דְעָאל תַּמָן וּבְנוֹי יִרְתוּנָהּ

וְעַבְדִּי כָלֵב – לֹא הִזְכִּיר יְהוֹשֻׁעַ, כִּי פֵּרֵשׁ לְכָלֵב שְׂכָרוֹ שֶׁיּוֹרִישׁ הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה, וּשְׂכַר יְהוֹשֻׁעַ אֵינוֹ רָאוּי לְפָרְשׁוֹ עַתָּה שֶׁיִּהְיֶה הוּא בִּמְקוֹם מֹשֶׁה. וְהִקְדִּים הַכָּתוּב ״כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן״ (במדבר י״ד:ל׳) בַּעֲבוּר כִּי הוּא הִקְדִּים לַחְלֹק עַל הַמְרַגְּלִים: ״וַיַּהַס כָּלֵב״ (במדבר י״ג:ל׳). אֲבָל מֹשֶׁה אָמַר ״וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים״ (במדבר י״ד:ל״ח) בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלַת יְהוֹשֻׁעַ בַּחָכְמָה, וּבַעֲבוּר כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י״ד:ה׳) לְהִתְחַנֵּן לוֹ, הָיָה הַדִּבּוּר כָּאן גַּם לְאַהֲרֹן. וְהַצַּוָּאָה לְמֹשֶׁה ״אֱמֹר אֲלֵהֶם״ (במדבר י״ד:כ״ח) כִּי הוּא הָעִקָּר בַּנְּבוּאָה.

ועבדי כלב. הזכירו לבדו בעבור ויהס כלב והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה כי לא הלך מהם נשיא מרגל ועוד לכל פקודיכם לכל מספרכם אף על פי שלא היו הכהנים גם הלוים הם רבים:

רוח אחרת. כנגד התרים:

וימלא אחרי. רדף אחרי דברי ומלא אותו שהארץ טובה מאד ואין דבה:

וזרעו יורישנה. הוא יורישנה לזרעו לא כענין שאר דור המדבר שאף על פי שבניהם ירשו אותם לא היו הם המורישים אבל הורישם סדר האל יתברך במצותו למנחילי הארץ כמו שיעד באמרו ואורישנו:

יורישנה ב', וזרעו יורישנה הנה ה' יורישנה שלא היה יכול להורישם אלמלא שה' הורישם מפניו:

רוח אחרת עמו. אחרת מן המרגלים, כי הצדיק אחר הוא מן הרשע, וכן תמצא בשת (בראשית ד׳:כ״ה) כי שת לי אלהים זרע אחר, כי שת הצדיק שהיה תחת הבל היה אחר מקין הרשע, כי הטוב הוא אחר מן הרע וכן הרע הוא אחר מן הטוב, וזהו (שמות כ׳:ג׳) אלהים אחרים, (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר, ואם כן מלת אחר כשהיא נזכרת אצל הרע הוא טוב וכשהיא נזכרת אצל הטוב הוא רע.

והביאותיו אל הארץ אשר בא שמ'ה וזרע'ו יורישנ'ה והעמלק'י. גם בכאן רמז השם המיוחד למפרע להורות כי מדת הדין מתוחה כנגדם, ועל כן יגזור עליהם שישתקעו במדבר וילכו למפרע ויחזרו לאחוריהם דרך ים סוף. ומזה היה אומר להם משה כשהיו רוצין ללכת לפניהם ולעלות אל ההר למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, ולכך אמר להם כי על כן שבתם מאחרי ה', ומזה נתחייבתם לחזור לאחוריכם ולא יהיה שמי הגדול עמכם. וטעם יושב בעמק, לארוב לכם.

ועבדי כלב לא הוזקק להזכיר יהושע לפי שהיה עתיד הוא להביאם לארץ. ד״א לא הזכירו לפי שלא היו לו בנים ואין לומר עליו וזרעו יורשנה.

וימלא אחרי. גמר את הדבר אחרי משה שלוחי כדי להחזיקו דוגמא ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך.

וזרעו יורשנה לשון ירושה פי׳ ולזרעו יוצאי זרעו יורישנה לבנים הבאים אחריהם.

ועבדי כלב כשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב מיד עמד על הספסל ושתקו כל ישראל שמצוחין על משה ואמר אם חפץ בנו כך האומות אומרים לנו מעשינו יפים והקב"ה חפץ בנו ואנו אומרים יבוא הבקר לעתיד ותראו במי חפץ וז"ש אמר שומר אתה בקר וגם לילה זה העו"הב שהוא בקר לצדיקים ולילה לרשעים וזהו ושבתם וראיתם אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות. א"ר חייא בשם ר' לוי כל הבלים וכל כזבים שישראל עושים כל השנה הקב"ה מוחל להם בחדש תשרי שמזל מאזנים עולה בו וביום הכפורים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם:

וימלא אחרי. פיו לומר מה שאני רוצה כמו ויקרא אחריך מלא כמו ופי אמלא תוכחת ויש לפר' וימלא אחרי שענה משה והוא מילא דבריו כמו ואני אבא אחריך ומלאתי דבריך:

ועבדי כלב עקב וגו׳. צריך לדעת למה לא הזכיר אלא כלב ולא יהושע. גם כונת אמרו היתה רוח אחרת עמו, גם אמרו וימלא אחרי, גם אמרו והביאתיו בתוספת וא״ו בגזרת הכתוב.

אכן פרוש הכתוב הוא על זה הדרך: ועבדי כלב, וטעם שאני קורא אותו עבדי הוא עקב, פרוש שכר אשר היתה רוח אחרת עמו, שהגם שיהושע גם כן לא נאץ ה׳ עם המרגלים, אף על פי כן זה היה לו סבה תפלת משה הצילתו מיצר הרע ומכחותיו שהם המרגלים לבל יטעוהו, מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה ותחל רוח רעה לפעמו, והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות. והוא אמרו רוח אחרת עמו, ואף על פי כן וימלא אחרי, פרוש השלים אחר רצונו יתברך. ודקדק לומר בדרך זה לצד שיש באדם שני יועצין: יועץ רע ויועץ טוב ללכת אחרי ה׳, והוא השלים ומלא אחרי חלק ה׳. וזה הוא על דרך אמרם זכרונם לברכה (קידושין לט:) מי שבאה עברה לידו ונצול ממנה נותנין לו שכר כעושה מצוה. וזה אינו ביהושע כי לא היתה רוח אחרת עמו להטעותו מדרך השכל כי משה מנעו, ויש כח בתפלת הצדיקים גם לבחינה זו בסוד (שמואל ב כ״ג:ג׳) ״צדיק מושל יראת אלהים״, והבן. אשר על כן זכה כלב שיקרא עבד ה׳ כמשה רבינו עליו השלום.

והוסיף עוד לומר, מלבד המעלה הנזכר, עוד ״והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה״, פרוש להתפלל על עצמו. וכאן רמז התעצמותו עד שמלא אחרי ה׳, וכונת הטבה זו היא שלא בלבד שלא נכנס בגדר הגזרה, אלא הבטיחו בחיים, שהגם שהיה בן ארבעים שנה אז וגזר ה׳ שישבו ארבעים שנה במדבר, הבטיחו שיחיה עד בואו שמה. והוא אמרו והביאתיו, הרי הבטח בחייו ארבעים שנה מה שלא נעשה לשום צדיק בעולם.

ואולי כי לזה הקדים לקרותו עבדו, לומר שהגם שיודיעהו הבטחת החיים ארבעים שנה לא יזור אחור מעבודת ה׳ לצד שארך יום קצו. וכבר פרשתי (שבת ל.) במעשה חזקיה שהוסיף לו ה׳ חמש עשרה שנה, שנשאלתי ישוב מאמרם זכרונם לברכה שהשיב ה׳ לדוד כששאל ממנו ״הודיעני ה׳ קצי ומדת ימי״ וגו׳, ואמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין לו לאדם קצו וכו׳, עד כאן, ולמה הודיע ה׳ לחזקיה? והשבתי כי דוקא קץ שהאדם מביא עמו החרוץ, דכתיב (איוב י״ד:ה׳) ״אם חרוצים ימיו״, אבל תוספות ימים לא נכלל בכלל גזרה זו. וחפץ ה׳ להודיע על דרך אמרם בגמרא (שבת י.) בפסוק ״לדעת כי אני ה׳ מקדשכם״, שהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, לזה מודיע ה׳ חסדו כשמוסיף ימים על ימי אדם. והוא מאמר ״והביאתיו״ וגו׳, וכן תמצא שאמר הכתוב ביהושע סימן י״ד ״ויאמר אליו כלב״ וגו׳ ״ועתה הנה החיה ה׳ אותי כאשר דבר״, והם דברינו עצמם. ואמר עוד וזרעו יורשנה, לומר כי עשה ה׳ חסד זה גם לזרעו.

עוד יתבאר הכתוב על זה הדרך: ״עקב״ אשר עשה שני דברים טובים. אחד, ״היתה רוח אחרת עמו״ – פרוש, שלא הלך אחר עצת המרגלים, והשני – ״וימלא אחרי״ שהשתיק העם וסתר דברי המרגלים. ושתים שלם לו ה׳: אחד – ״והביאתיו״ וגו׳, ב׳ – ״יורשנה״. וטעם שלא הזכיר יהושע, לצד שהוא זכה מצד תפלת משה ולא הצרך להתעצם מכחו.

וימלא אחרי. ליכנס במקום סכנה לחברון כדי להראות כמה נכון לבבו בטוח בהשגחתו ית״ש. ויהושע לא בא לידו זה הענין כמש״כ לעיל. וע׳ מש״כ להלן ל״ב י״א י״ב:

ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו ר"ל עפמ"ש חז"ל וכי כלב בן יפונה היה והלא בן קנז היה ולמה נקרא שמו בן יפונה שפנה א"ע מעצת מרגלים ר"ל שהמקשן ידע שנקרא בן יפונה על שפנה מעצת מרגלים רק שקשה לו שא"כ היה לו לקרא גם ליהושע בן יפונה, וז"ש ולמה נקרא שמו בן יפונה ר"ל ולא קראו כן ליהושע, ומשיב שהיה הבדל שעל יהושע התפלל משה יה יושיעך מעצת מרגלים אבל כלב פנה א"ע מעצת מרגלים לא ע"י תפלת משה, ואמרו חז"ל שתחלה הטו אותו המרגלים לעצתם ויבא עד חברון להתפלל על קברי אבות ונצול מעצתם, וז"ש עקב היתה רוח אחרת עמו ר"ל שתחלה היתה עמו רוח אחרת נוטה לעצת מרגלים וכבש את יצרו וימלא אחרי ולכן והביאותיו וזרעו יורישנה וניתן לו חברון בירושה:

ד משום דקשה וכי לכלב לבד היה רוח אחרת והא אף ליהושע היה רוח אחרת משל מרגלים ועל זה פירש שתי רוחות וכו':

ה לכך צריך רש"י להביא מנביאים שלא תקשה מנא ליה שהיה אחד בפה ואחד בלב דלמא רוח אחרת היה לו בפה ובלב שהיה אומר איני עמכם בעצה. לכן פרש"י וזהו שנאמר בספר יהושע ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי:

ו שחסר מלות את לבו דאם לא כן מאי וימלא אחרי סתם דקאמר והלא בפיו היה עם מרגלים ולא בלב:

ז פירוש והביאותיו שנאמר בקרא הוא כמו ונתתיו ופירוש אל הארץ אל חברון ופירוש אשר בא שמה בבואו לרגל את הארץ ולא שיביאנו לארץ לאפוקי שלא ימות במדבר כמובן מן הקרא: