למה חרדים לובשים שחור לבן?

מה ההלכה אומרת

השולחן ערוך (יו״ד קעח, א) פוסק: ״אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים, ולא ילבש מלבוש המיוחד להם״. ההלכה דורשת אפוא שהלבוש של יהודי לא יהיה חיקוי של לבוש דתי או מיוחד לגויים, ושיהיה צנוע. אבל אין בה צבע מחייב, ואין חובה ללבוש שחור או לבן.

כבוד הלבוש

חז״ל הקפידו מאוד על לבושו של תלמיד חכם: ״כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה״ (שבת קיד, א) – בלשון גוזמה, כדי ללמד שהלבוש משקף כבוד לתורה. לבוש כהה ונקי, חליפה וחולצה מכופתרת, נתפסים כלבוש מכובד ופשוט, ומשקפים את הרצון הזה.

איך זה התחיל

בדורות הקודמים יהודי אירופה לבשו בגדים בסגנון של סביבתם, ולאורך הזמן נשארו בבגדים הישנים כשהאופנה מסביב השתנתה. הצבע השחור, שנחשב בזמנו צבע של רצינות וכבוד, נשאר. בתקופת ההשכלה וההתבוללות, הלבוש הפך גם לסימן היכר: מי שלא שינה את לבושו הראה שאינו משנה את דרכו, והלבוש שמר על הקהילה מפני השפעות זרות.

הבדלים בין קהילות

גם בתוך הציבור החרדי יש מגוון: חסידים לובשים בקהילות רבות ״בקיטשה״ ושטריימל בשבת; ליטאים – חליפה וכובע; ספרדים בני ישיבות אימצו לרוב את הלבוש הליטאי, ובקהילות אחרות לבשו בגדים בהירים יותר. בעבר יהודי ארצות האסלאם לבשו גלביות וגלימות צבעוניות.

לסיכום

הלבוש השחור־לבן הוא מנהג ולא הלכה. מי שנוהג בו – מתחבר למסורת קהילתו; מי שאינו נוהג – מקיים את ההלכה בלבוש צנוע, נקי ומכובד, ואין לזלזל באף אחד מהצדדים.